עודה נ' מדיאן

פסק דין

1.לפניי תביעה שעילתה ברשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע שהינו עורך דין במקצועו, בגין שני עניינים משפטיים שטיפל בהם עבור התובע.

2.המקרה הראשון מתייחס לתביעה כספית בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים. הנתבע הגיש את התביעה לבית משפט השלום בעכו ( בת.א 1456/99 ), אולם בשל מחדליו, התביעה נמחקה תוך חיוב התובע בהוצאות.

בגין הוצאות אלו, נפתח כנגד התובע תיק הוצאה לפועל שבמסגרתו ננקטו נגדו הליכים. התובע פנה אל הנתבע במטרה לברר את פשר העניין, אולם האחרון דחה אותו בצעקות והודיע לו כי הוא מפסיק את הטיפול בענייניו, והחזיר לו את כל תיקיו.

בתביעה דנן עתר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו את ההוצאות שנפסקו לחובתו כמצויין לעיל.

ביום 28.4.08 ניתן במסגרת הליך זה, פסק דין חלקי בהסכמה לפיו חוייב הנתבע לשלם לתובע סך של 7,897 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪, בגין המקרה הראשון.

3.המקרה השני עניינו ברשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע בגין טיפולו בעסקת מכר. מקרה זה הוא שידון בפסק דין זה, כפי שיפורט להלן.

על פי גרסת התובע, תחילתו של מקרה זה היה בשנת 2001 עת פנה הנתבע אליו והציע לו לרכוש חלקה אדמה בכפר פסוטה ששטחה 1.25 דונם, הידועה כחלקה מס' 20 בגוש 19650, תמורת סך של 30,000 ₪ ( להלן "החלקה" ).

התובע הסכים להצעה, וביום 12.5.01 ערך הנתבע הסכם מכר שהוכתר על ידו "הסכם למכירת קרקע", וניגש יחד עם התובע לביתה של המוכרת גב' סיהאם מח'ול ( ברהום ) ( להלן "המוכרת" ) על מנת לחתום על ההסכם ( ההסכם צורף כנספח י' לתצהיר התובע ). בהסכם נרשם כי המוכרת הינה הבעלים ו/או המחזיקה הבלעדית בחלקה, שאותה קיבלה במכר ללא תמורה מבעלה המנוח ברהום אבראהים ז"ל.

באותו מעמד שילם התובע לידיו של הנתבע סך של 15,000 ₪ במזומן על חשבון מחיר החלקה. על פי דברי התובע, הנתבע נכנס עם המוכרת לחדר אחר בביתה ולאחר מכן הודיע לו כי העביר לה את הסכום הנ"ל. את היתרה בסך של 15,000 ₪, שילם התובע לנתבע באמצעות שיקים על פי הנטען, שחלקם נרשמו לפקודת הנתבע, וחלקם הועבר על ידי הנתבע לצדדים שלישיים, וחלקם נמסרו על ידי התובע ישירות לגורמים שלישיים על פי הוראות הנתבע עבור מצרכים ושירותים שהנתבע קיבל, על פי הפירוט שהופיע בסעיף 26 לתצהיר עדות ראשית של התובע ת/1.

3.לאחר הסכסוך שהתגלע בין הצדדים וקבלת התיקים לידיו כמתואר בסעיף 2 לעיל, פנה התובע אל עו"ד אחר על מנת להשלים את עסקת המכר. אולם אז התברר לו כי המוכרת אינה הבעלים של החלקה וכי אין לה כל זכות בה, ומשכך לא ניתן לבצע העברת בעלות בחלקה על שמו. עוד התברר לתובע כי בהסכם המכר נרשם שסכום המכירה הינו סך 4,500 ₪, ולא כפי שסוכם בינו לבין הנתבע.

התובע ניגש בעצמו למשרדי מיסוי מקרקעין בנצרת ושם נמסר לו כי החלקה כלל אינה רשומה על שם המוכרת.

4.התובע פנה אל הנתבע מספר פעמים בבקשה להסדיר את העניין, אולם כל פניותיו היו לשווא, על כן הוגשה התביעה דנן שבה עתר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מרשלנותו של הנתבע בעריכת ההסכם הנ"ל.

5.התנהלות הנתבע במהלך המשפט

בשלביו המקדמיים של ההליך, ביקש הנתבע לתת לו שהות על מנת להשלים את רישום העסקה על שם התובע, בטענה שהמוכרת זכאית על פי דין להירשם כבעלים של החלקה. לשם כך ניתנו לו אורכות שונות, אולם מאומה לא נעשה על ידו.

ביום 10.7.07 הוצא נגד הנתבע צו עיכוב יציאה מן הארץ לבקשת התובע, ודיון בבקשה במעמד הצדדים נקבע ליום 18.7.07. ביום 11.7.07 התייצב הנתבע בבית המשפט ובידו בקשה בהולה לביטול הצו, וביקש להיעתר לבקשה במעמד צד אחד. בקשתו נדחתה, והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 12.7.07.

ביום 12.7.07 התייצב בא כוחו של הנתבע והודיע כי נבצר מהנתבע להתייצב לדיון מאחר והוא "לא הרגיש טוב" כדבריו. עם זאת הוא עמד על חקירת התובע על תצהירו שצורף לבקשת עיכוב היציאה מהארץ. לאחר שמיעת חקירתו של התובע וסיכומי הצדדים, ניתנה החלטה באותו המעמד שלפיה נדחתה בקשתו של הנתבע לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.

6.למרבה ההפתעה, ובעקבות הודעה שהוגשה על ידי ב"כ התובע בשלב יותר מאוחר, התברר כי הנתבע יצא את הארץ עוד ביום 11.7.07, יום לפני קיום הדיון בבקשתו לביטול צו העיכוב, ולמרות קיומו של צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו.

7.למרות השתלשלות העניינים הנ"ל, עמד ב"כ הנתבע על המשך ניהול התביעה למרות היעדרותו של הנתבע מהארץ. בהתאם לכך נקבעה ישיבת הוכחות שבה נחקר התובע, ואילו תצהיר הנתבע נמשך מתיק בית המשפט בהעדר התייצבות, ובסוף הישיבה הצהיר ב"כ הנתבע כי אין לו עדים מטעמו.

8.לאחר סיום שלב הבאת הראיות הגיש ב"כ הנתבע בקשה לצירוף ראיות חדשות. בקשה זו נדחתה בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 2.10.09, והצדדים הגישו את סיכומיהם לתיק בית המשפט.