עודה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר בן 6 שנים בגין עבירת מין שביצע בהיותו תחת השפעת אלכוהול, בקטין בן 9. העותר הגיש בקשה לשב"ס לשלבו לסבב חופשות אולם בקשתו זו נדחתה. מכאן העתירה.

לטענת העותר התנהגותו בכלא תקינה והוא משתף פעולה בכל הנדרש ממנו, ללא בעיות משמעת. הוא פנה אף לשלבו בתוכנית גמילה מאלכוהול וטיפול לעברייני מין אך לא נענה.

במהלך הדיון הוצגו בפניי מסמכים מטעם שב"ס הנוגעים לבקשת העותר וביניהם מכתב סגנית ראש תחום טו"ש בכלא צלמון בו נאמר כי גורמי מב"ן שדנו בעניינו בחודש ינואר שנה זו לא המליצו על חופשות אלא על טיפול בגמילה מאלכוהול וכן ציינו בחוות דעתם כי אינו מתאים לטיפול בעברייני מין. כן נאמר כי הוא ייבדק פעם נוספת בחודש ינואר בשנה הקרובה. נאמר שם עוד כי מדובר באסיר בעל רקע פסיכיאטרי ובמעקב רופא פסיכיאטר ובטיפול תרופתי נפשי והוגדר כאסיר בהשגחה רמה ב'. כמו כן על פי בדיקה נרקולוגית אובחן כסובל מהתמכרות לאלכוהול הזקוק לטיפול גמילה. הוא נבדק על ידי פסיכיאטרית לצורך התאמתו לטיפול גמילה אך בשל מאפייניו האישיותיים נמצא לא מתאים. הוא גם הופנה לבחינת התאמתו לקבוצה ראשונית לנפגעי אלכוהול, אך נמצא לא מתאים בשל העדר מודעות לקיומה של בעיית שתייה, יכולות קוגנטיביות נמוכות וקושי בדחיית סיפוקים. נאמר כי מדובר באסיר הסובל מבעיית אלכוהול בדרגה של תלות. הבדיקה הנרקולוגית האחרונה היתה ביום 8.10.10.

הוצגה לעיוני גם חוות דעת של גורמי מב"ן מיום 26.12.10 ובה נאמר באופן דומה כי ביצע את העבירה כלפי קורבן קטין ממין זכר בן 9, תוך שימוש בכח, כי לעותר רקע ממושך של שימוש לרעה באלכוהול, ניסיונות גמילה שנכשלו וכי בעת ביצוע העבירה היה תחת השפעת אלכוהול.

כן נאמר בחוות הדעת כי אין שינוי בגישתו לאורך בדיקותיו, אמנם הוא מודה באופן פורמאלי, אך ללא לקיחת אחריות, ללא תובנה של בעייתיות בהתנהגותו או למצבי סיכון עתידיים ולא עבר טיפול גמילה באלכוהול, הוא הגורם המסיר עקבות לביצוע עבירות מין.

מב"ן העריך את מסוכנותו המינית הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך כגבוהה ולא המליץ על יציאתו לחופשות.

בדיון שהתקיים בפניי הסכים ב"כ העותר עם מרבית האמור בדו"ח מב"ן וטען כי הבעיה של האסיר היא אי הבנתו את מצבו. הוא הסכים להניח "בצד" את העתירה לעניין החופשה וביקש להתמקד בשילוב העותר בטיפול. הוא התנגד באופן נמרץ להערכה כי העותר אינו מעוניין או מתאים להשתלב בטיפול , הוא ביקש כי בית המשפט הוא שיוכל להתרשם מן העותר באופן ישיר, וכן מרצינותו של העותר להשתלב בטיפול. העותר עצמו לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טען בפניי כי יש לו בעיות לחץ דם, כי ביקש לעשות טיפול וכי מזה שנתיים לא קוראים לו לטיפול.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן סבורני שאין ממש בעתירה ודינה להידחות.

מדובר באסיר מכור לאלכוהול בדרגה של תלות, שביצע עבירת מין חמורה בקטין, כאשר הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול.

כל ניסיונות שב"ס לשלבו בטיפול כלשהוא, שיאפשר גמילתו מאלכוהול העלו כי הדבר בלתי אפשרי נוכח תכונות אישיות שלו, נוכח יכולות קוגנטיביות דלות של העותר, אשר משקפות סיכויי הצלחה קלושים, אם בכלל, בטיפולים העומדים לרשות שב"ס.

יש לזכור כי חופשה אינה זכות קנויה לאסיר, אלא פריבילגיה שניתן להעניקה לו תוך איזון עם האינטרס הציבורי, ובמקרה דנן הפגת החשש לפגיעה בשלום הציבור.

במקרה דנן כף המאזניים נוטה באופן ברור לשלילת החופשה, שכן מדובר בעותר הנשקפת ממנו מסוכנות רבה מאוד, עניין שקיבל אישור בדו"ח מב"ן שהוגש לעיוני.

בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית העתירה וכך אני מורה.

בשולי הדברים אציין כי אני דוחה את טענת ב"כ העותר שבית המשפט הוא זה שצריך להתרשם מרצינות העותר ויכולת התאמתו לטיפול, תחת גורמי הטיפול ומב"ן, אותם כינה, שלא בצדק, ב"כ העותר במהלך הדיון "גורמים עקיפים כגון עובדים סוציאליים".

כבר נפסק רבות כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים על פי חוק בשיקול דעתו שלו, שכן בית המשפט נעדר את הניסיון והמקצועיות הנדרשים לעניין זה וכי תפקידו של בית המשפט הינו תפקיד פיקוחי ותפקיד של מבקר ההליך המנהלי בלבד במהלך שמיעת העתירה.

סוף דבר, אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"א, 29 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: