עודד בראל ואח' נ' ארנון תדמור

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם עסקה למכירת מניות בין הצדדים נעשתה בנסיבות של כפייה ועושק, ולכן יש לקבוע כי בוטלה כדין וכי המוכר זכאי להשבת המניות שמכר? זוהי בתמצית השאלה שעמדה במרכז הערעור שבפנינו.

2. המערער והמשיב הקימו את קבוצת בראל-תדמור בע"מ (להלן: החברה) וביצעו באמצעותה שתי עסקאות מקרקעין. להלן יובאו ציוני הדרך העסקיים המרכזיים הרלוונטיים לדיון בערעור. כפי שיובהר, ללוחות הזמנים ולתאריכים בהם התרחשו האירועים השונים חשיבות מכרעת, ועל כן נציג את החשובים שבהם תחילה.

3. ביום 4.5.2010, ועוד טרם ההתאגדות כחברה, ערכו המערער והמשיב עסקת קומבינציה עם מר עובד קועטה (להלן: קועטה) ביחס לזכויותיו של קועטה במקרקעין המצויים בעיר רחובות, וזאת לצורך הקמת פרויקט בניה של 16 יחידות דיור (להלן: עסקת הקומבינציה).

4. ביום 11.5.2010 חתמו המערער והמשיב על חוזה להקמת החברה, ובו הוגדרו התחייבויות הצדדים, כמו גם מטרות חברה (להלן: הסכם המייסדים). בין היתר, הצדדים הסכימו כי המשיב יהיה זכאי ל-25% מהמניות הרגילות של החברה וכן למניית הנהלה אחת, ואילו המערער יהיה זכאי ל-75% מהמניות הרגילות של החברה ולמניית הנהלה אחת. באשר להשקעות החברה, הובהר כי הלוואות או השקעות של כספים על-ידי הצדדים ייעשו "ללא כל קשר לשיעור המניות שבבעלות כל צד, ובאופן בו יהא על כ"א מהצדדים להשקיע את מחצית הסכום הנדרש".

5.        בשלב מסוים, ובעניין זה יש מחלוקת בין הצדדים הן באשר למועדים והן באשר לסיבות שעמדו ברקע הדברים, המשיב חתם על ארבעה מסמכים שבהם התחייב להעביר למערער את המניות בחברה. הכוונה היא למסמכים הבאים: מסמך שכונה "נספח להסכם המייסדים" ונושא את התאריך 9.6.2010; הודעה מטעם המשיב כי לא עמד בהסכם המייסדים (ללא תאריך); וכן שטר העברת מניות ופרוטוקול של ישיבת בעלי המניות בחברה, הנושאים שניהם את התאריך 20.11.2011. לטענת המשיב, כמפורט בהמשך, חרף האמור, המסמכים נחתמו כולם רק ביום 23.12.2012.

6.        לימים, המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 40058-02-13) ובה טען כי חתם על המסמכים בשל כפייה ועושק, ולכן יש מקום להכיר בזכותו לבטל את המכירה ולהורות על השבת המניות לידיו.

7. המשיב טען בתביעתו כי לקראת סופה של שנת 2012 אמר לו המערער שישנם גורמים מפוקפקים אשר הביעו עניין בעסקת הקומבינציה בשל חובות של קועטה, הבעלים של המקרקעין, לשוק האפור. המשיב הוסיף כי המערער אמר לו שהחל לשאת סכין על גופו מחשש לחייו, שהותקף על-ידי זרים אך הצליח לחמוק מהם, ושבעקבות האמור הוא לן אצל אחיו. בהמשך, כך טען המשיב, ביום 23.12.2012, התקשר המערער למשיב בשעת ערב מאוחרת וביקש ממנו להגיע למשרדי חברה השייכת לאחיו של המערער. בפגישה זו, לטענת המשיב, המערער אמר לו כי הוסכם עם הגורמים העברייניים שהמקרקעין מושא עסקת הקומבינציה יועברו אליהם, כאשר בתמורה המערער יוכל לשווק את היחידות שייבנו על הקרקע ויקבל בגין כך שכר טרחה. המשיב הוסיף כי בשלב זה סבר שקיים חשש ממשי ומידי לפגיעה בשלומו ובשלום בני משפחתו, ולכן הבהיר כי יהיה מוכן לוותר על זכויותיו במגרש ובלבד שלא יידרש ממנו להיות מסובך עם אותם גורמים. לגרסת המשיב, בשל חששותיו אלו הוא שוכנע על-ידי המערער לחתום באותה פגישה על ארבעה מסמכים שעניינם העברת מניותיו של המשיב למערער. לשיטת המשיב, בחלוף מספר ימים הוא הבין כי רומה על-ידי המערער, שביקש לשמור את הרווחים מפעילות החברה לעצמו, ולכן החל לפעול לביטול המסמכים ולהשבת המניות לידיו. משכשלו מאמציו הגיש את התביעה מושא הערעור דנן.

8. המערער הציג גרסה שונה. לטענתו, ארבעת המסמכים נחתמו למעשה זמן רב קודם לכן. לגרסתו, מיד לאחר החתימה על הסכם המייסדים הוסכם בין הצדדים כי כל ההשקעות בחברה יבוצעו באופן בלעדי על ידי המשיב. בהתאם לכך, חתמו הצדדים כבר ביום 9.6.2010 על אחד המסמכים, הנספח להסכם המייסדים, ובו הוסכם כי המשיב יעמיד לזכות החברה השקעה של כ-2,000,000 שקל, ובנוסף יישא בסכום גלובאלי של 200,000 שקל כ"החזר חלקי של התחייבויות החברה וההוצאות שנגרמו לה". לטענת המערער הוסכם עוד בנספח להסכם המייסדים כי אם ההשקעה לא תועבר לחברה עד ליום 15.11.2011, יעביר המשיב את מניותיו בתמורה לערכן הנקוב ויחדל מלשמש כמנהל בחברה. את החתימה על הנספח להסכם המייסדים בנפרד מהסכם המייסדים עצמו הסביר המערער בבקשת המשיב להסתיר מאשתו את העובדה שהוא המשקיע היחיד בחברה. משהתברר כי אין באפשרותו של המשיב להעביר את הסכומים שלהם התחייב נחתמו ביום 20.11.2011 שלושה מסמכים נוספים שהסדירו את סיום היחסים בין הצדדים, כפי שפורטו בפסקה 5 לעיל. המערער הכחיש מכל וכל את גרסתו של המשיב לאירועים, וטען כי הסיפור על איומי השוק האפור הומצא בדיעבד על-ידי המשיב בניסיון להתנער מחתימתו על המסמכים בהם ויתר על מניותיו בחברה.