עוביידי נ' עיריית רמת גן

פסק דין

1.המבקש מחזיק ומנהל עסק של מספרה ברחוב הרא"ה 116 בעיר רמת-גן. המבקש הגיש נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. הבקשה מתייחסת לאופן בו מסווגת העירייה מספרות בעיר רמת גן לצורכי ארנונה. לגישת המבקש, העירייה מסווגת מספרות תחת הסיווג של "בית עסק" ולא תחת הסיווג של "בית מלאכה", שהוא לגישת המבקש הסיווג הנכון.

2.לגישת העירייה דין הבקשה להידחות, הן משום שסיווג עסקים של מספרות בעיר רמת- גן הוא הסיווג הנכון, והן משום שלגישתה בית-המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בבקשת האישור, שכן המבקש היה צריך לפנות בהשגה למנהל הארנונה, ועל פי הצורך בערר לוועדת הערר אם יש לו טענות ביחס לסיווג העסק שבבעלותו.

טענות הצדדים יידונו להלן.

סיווג מספרות ברמת-גן

3.טענות המבקש ביחס לאופן בו יש לסווג מספרות, נסמכות על פסק דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב נ. חברת מישל מרסייה בע"מ (להלן: "פס"ד מרסייה"). באותו ענין בחן בית המשפט העליון את שאלת סיווג המספרה של המשיב, מר מישל מרסייה בעיר תל-אביב. לגישת המבקש, קבע בית-המשפט העליון באותו ענין כי יש לסווג מספרות בסיווג בתי מלאכה, ולכן גם עיריית רמת-גן היתה צריכה לסווג את המספרות בעיר רמת-גן באותו אופן.

מנגד, טענה העירייה כי יש הבדל משמעותי בין צו הארנונה של עיריית תל-אביב - כנוסחו במועד בו ניתן פסק-הדין בענין מרסייה, לבין צו הארנונה של עיריית רמת-גן. בצו הארנונה של עיריית רמת-גן קיים סיווג של "משרדים שירותים ומסחר", שהוא סיווג ספציפי המתאים למספרות, וזאת – לגישת העירייה - גם אליבא דכל הרכב שופטי בית המשפט העליון בענין מרסייה.

4.לכן, כדי להכריע בבקשת האישור, יש לבחון את פסק-הדין בענין מרסייה, ואת טיב ההכרעה בו.

כאמור, בפסק הדין מרסייה, התייחס בית-המשפט העליון לסיווג המספרה של מר מרסייה בעיר תל-אביב. המספרה סווגה תחת הסיווג "בנין שאינו משמש למגורים, ואין עבורו תעריף נפרד". המשיב, מר מרסייה, טען באותו ענין כי אין לסווג את המספרה שלו תחת הסיווג הזה, אלא תחת הסיווג של "בית מלאכה לייצור".

5.בית-המשפט העליון (כמו בית-המשפט המחוזי לפניו) קבל את טענותיו של מרסייה.

כב' השופט רובינשטיין שחוות-דעתו פותחת את פסק-הדין, קבע כי יש לראות מספרה כ"בית מלאכה" קודם כל לאור לשון החוק והמשמעות המילונית של המילה מספרה. מסקנה דומה עולה לגישתו גם מתכלית מתן ההקלה בצו הארנונה לבתי מלאכה. כב' השופט רובינשטיין קבע בהקשר זה כי:

"יתכן כי בבסיס ההקלה לה זוכים בתי מלאכה טמון – במידה רבה- יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך... יחד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבור שהרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספורת, לתפירה או להטלאת בגדיו או לתיקון נעליו, ולעתים לתפירתן. משכך... ניתנה ההקלה בתשלום הארנונה".

כב' השופט רובינשטיין מוסיף ומציין בהמשך הדברים כי:

"אודה, כי התלבטתי האם תכליות אלה עודן רלבנטיות במקרה דנא. ברי כי הן תקפות בעבור בעלי מלאכה מסוימים, אשר ההתקדמות הטכנולוגית לא שינתה באופן רדיקלי את עיסוקם. אולם, האם המספרות דהאידנא שהתקדמו בהיקף וסוג השירותים המוצעים בהן ועודן חוסות תחת אותן תכליות?".

6.בית-המשפט משיב על כך בחיוב, משום שמספרות רבות הן עדיין עסקים של ספר יחיד או שניים, ומשום ש"מספרה קרובה במהותה לבית-מלאכה, ולמצער בהיעדר קטגוריית 'שירותים' תועדף... הגדרה פוזיטיבית על פני קטגוריה שיורית, שבצידה תעריף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של נכסים אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא היעדר קטגוריה ספציפית" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

7.חוות-דעתו של כב' השופט רובינשטיין מבוססת אן כן בעיקרה על ניתוח לשוני של צו הארנונה של תל-אביב (והמונח בית מלאכה לייצור בו); על תכלית ההקלה שניתנה בו לעסקים העוסקים במלאכה; ועל העובדה כי יש להעדיף הגדרה פוזיטיבית על-פני סיווג עסק בקטגוריה שיורית.

8.שני שופטי ההרכב האחרים, כב' השופטת (כתוארה דאז) נאור וכב' השופט ג'ובראן, הסכימו למסקנת חוות-הדעת של כב' השופט רובינשטיין. יחד עם זאת, כב' השופטת נאור ציינה בחוות דעתה כי "קשה לראות 'מספרה' כ'בית מלאכה' ובפרט כ'בית מלאכה לייצור'".

9.כב' השופטת נאור הוסיפה וקבעה כי:

"הבחירה בענייננו איננה בין סיווג של 'שירותים' הנראה לי מתאים יותר למספרה לבין סיווג של 'בתי מלאכה לייצור', אלא בין ' בתי מלאכה לייצור' לבין הסיווג השיורי. הסיווג של 'שירותים' אינו קיים בצו ארנונה זה (של תל אביב באותה עת, ר.ר.) ואינו קיים גם בצו המאוחר יותר משנת 2006, בו גם הושמטה המילה 'לייצור'. הבחירה – כל בחירה הניצבת לפנינו – היא בחירה לא מתאימה. בבחירה בין האפשרויות – שאף אחת איננה אידיאלית, אצרף דעתי לדעת חברי" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

10.כב' השופט גו'בראן ציין בשולי חוות-דעתו כי: