עובדת שהתפטרה אינה זכאית לסעדים הנובעים מפיטורים בהריון

1.         בפנינו תביעה שבה טוענת התובעת שפוטרה בהיותה בהריון ולכן מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הפסד השתכרות ואובדן הכנסה בתקופת ההריון, עוגמת נפש, נזק לא ממוני, תשלום בעבור 45 ימי עבודה לאחר חופשת הלידה ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

            כן עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום בגין פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה.

נתבע מס' 2 הגיש כנגד התובעת תביעה שכנגד, שלה עוד נייחד פרק בהמשך.

2.         רקע :

א.         התובעת החלה את עבודתה בשירותה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "חברת אלטא")  בחודש אוקטובר 2000.

התובעת הועסקה על פי הסכם עבודה בכתב מיום 10.10.2000 שהיה תקף ל- 9 חודשים.

            אין חולק כי התובעת המשיכה לעבוד גם לאחר מועד תום תקופת ההסכם.

ב.         על פי חוזה ההעסקה, עבודתה של התובעת הייתה על פי צרכי חברת אלטא,  כאשר תחומי האחריות היו בנושא שיווק קורסים והדרכה.

ג.         הנתבע מס' 2 (להלן: "מר אייל") הוא מנהלה ובעל 99% ממניותיה של חברת אלטא.

ד.         חברת אלטא נסגרה בחודש ינואר 2003 והתובעת המשיכה לעבוד ברציפות אצל מר אייל שפתח עסק כעצמאי וזאת החל מפברואר 2003.

ה.        במהלך עדותה בבית הדין אישרה התובעת כי עם תחילת עבודתה הוסבר לה כי בנוסף לעבודה בהוראה במכללת הולידי אין (להלן: "המכללה"), תכלול עבודתה גם שיווק קורסים של מתנ"ס פירט בטבריה.

ו.          התובעת החלה לעבוד כמדריכה של קורסים במכללה, שהינה בבעלותה של הנתבעת מס' 3, באמצעות חברת אלטא, החל מחודש נובמבר 2000 עד שנפגעה בתאונת דרכים בחודש אוקטובר 2004.

התובעת אישרה כי בפועל היא עבדה במתנ"ס בעפולה בהדרכת ילדים, במתנ"ס פירט בטבריה וכן תקופה מסוימת כמזכירתו של מר אייל.

במסגרת כתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי יש לראות את שלושת הנתבעים כמעבידיה ולחייב אותם בסכומים הנטענים בכתב התביעה.

            טענתה זו של התובעת (לעניין זהות המעסיקים) הוכחשה על ידי נתבעת מס' 3.

ז.         ביום- 7.10.04 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים, עת הייתה בחודש השני להריונה.

בעקבות התאונה, נעדרה התובעת מעבודתה יותר מארבעה חודשים והוחלפה במדריכה אחרת במכללה.

ביום 17.2.05 ביקשה התובעת לחזור לעבודתה במכללה. מכאן חלוקים הצדדים באשר לעובדות שהתרחשו.

3.         במסגרת כתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי יש לראות בשלושת הנתבעים כמעסיקיה במשותף.