עובדיה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא], הרשיעה את המערער ביום 25.05.11 עפ"י כתב אישום שייחס לו נהיגה בשכרות עפ"י 62 (3) ועוד לפקודת התעבורה ולתקנותיה.

המעשה עפ"י כתב האישום מיום 05.07.08, עת בבדיקת ינשוף נמצאו בליטר אוויר נשוף בריאותיו של המערער 305 מק"ג אלכוהול.

לבד מהבדיקה במכשיר הינשוף, במהלך הראיות ששמע בית משפט קמא, הוצגה בפניו ראייה כי המערער הודה שטרם הנהיגה שתה שתי כוסות בירה או שתי בירות.

לבד מכך, לא נמצאו ראיות לכך שהמערער שיכור.

בבדיקת מאפיינים שנערכה לו, ת/5, עמד המערער בהצלחה רבה, לבד מדברים הנלמדים ע"י עורך הבדיקה באופן סובייקטיבי, שרשם שנדף מפיו ריח אלכוהול קל.

המערער הצליח להביא אצבעותיו לאפו, עמד יציב, הלך יציב, דיבר לעניין וכיוצא באלה.

בית משפט קמא אפוא הרשיע את המערער, כמעט אך ורק על סמך בדיקת הינשוף.

ההלכה היא, הן מפסק דין שבית משפט קמא ציין בהכרעת דינו, עפ"ת 25457-04-10, בעניין עוזרי, והן מפסיקה נוספת שבית משפט קמא התייחס אליה, שאין צורך שהתביעה תעיד את התעודות המוכיחות שמכשיר הינשוף כויל כהלכה, אך אותן הלכות קובעות, בוודאי קובעות, שהתביעה צריכה להגיש את אותן תעודות לצורך הוכחה שאכן המכשיר כויל.

במקרה שבפנינו, אותן תעודות לא הוגשו.

בית משפט קמא, למרות זאת, תוך שהוא מטיל את החובה על הגשת ראיות התביעה הללו על ההגנה, בית משפט הרשיע את המערער.

הדברים האמורים על ידי בית משפט קמא בעמ' 13 להכרעת הדין, בין השורות 14-17, קובעות, למעשה, קביעות שקשה מאוד לקבל אותן במשפט פלילי.

אותן קביעות הינן אמירה בלשון אחרת, שכל נאשם אשם, אלא אם כן הוא הוכיח אחרת.

נטל הראייה, כזכור לכולנו, נטל השכנוע, גם כן, על דרך הכלל במשפט פלילי, כל משפט פלילי אם משפט בעבירת רצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין – התשל"ז – 1977, ואם בעבירת חטא, בוודאי עבירה יחסית חמורה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, מוטל על התביעה, לעולם מוטל על התביעה.

אין הנאשם צריך להוכיח את זכאותו.

בית משפט קמא, בקטע המצוטט, קובע, שההגנה הייתה צריכה להוכיח על ידי הגשת ראיות התביעה שהנאשם לא אשם, וזאת אי-אפשר להשאיר על הכתב.

עוד אחזור ואומר, בית משפט קמא, בעמ' 17 סיפא לפסק הדין קובע, שעומדת לה לתביעה במשפט פלילי חזקת חוקיות מעשי המינהל.

אחזור ואומר, עסקינן בחזקה במסגרת דיני הראיות של המשפט המינהלי ולא צריך שתמצא מקומה במקום חובתה של התביעה להוכיח דברים המוטלים עליה.

אם נהיה נאמנים להשקפתו של בית משפט קמא, שעומדת לתביעה חזקת תקינות מעשי המינהל, הרי עפ"י אותו היגיון, די שהתביעה מגישה כתב אישום כדי להרשיע. כתב אישום מעשה מינהלי הוא, האם לזאת התכוון בית משפט קמא?

התוצאה הינה חד-משמעית – במקרה הנוכחי, התביעה לא עמדה בנטל להוכיח שמכשיר הינשוף הופעל עפ"י הוראות היצרן ועפ"י הנחיות המשטרה. כל שנותר כראיה כנגד המערער היא הודאתו בכך ששתה שתי כוסות בירה, ובנסיבות שעמד במבחן המאפיינים בהצלחה מלאה, אין בכך די להרשעתו, ומכאן, שהערעור מתקבל והוא מזוכה בדין.