עובדיה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעתו של מר יעקב עובדיה (להלן: "התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בה ביקש להכיר בפגיעה בכתף ימין כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2.התביעה הוגשה בעקבות החלטת פקיד תביעות מחודש מרץ 2012 ובמסגרתה נדחתה תביעתו של התובע להכרה בפגיעה בכתף ימין כתאונת עבודה, מהנימוק- כי "פנייתך לקבלת טיפול רפואי ראשון בגין הפגיעה בכתף ביום 29.12.11 מנתקת את הקשר הסיבתי לאירוע הנטען מיום 1.12.11. מה עוד שבביקורך בקופת החולים לפני כן לא אוזכרה תאונת עבודה ולא כאבים בכתף אלא רק לאחר כחודש".

3.בתמצית טען התובע בתביעתו כי ביום 1.12.12 נפגע בתאונת עבודה בכתף ימין. התובע הוסיף, כי אין תלונתו המאוחרת על כאבים בכתף יכולה לשלול את הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה, בפרט לאור העובדה כי שהה במנוחה בשל חופשת מחלה שלא קשורה לכאבים בכתף, בסמוך למועד הפגיעה.

4.לדעת הנתבע דין התביעה להידחות מנימוקיו של פקיד התביעות.

5.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 4.2.13, הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה ממנה סובל לבין עבודתו והעובדות הן כדלקמן:

א.התובע יליד 1947.

ב.ביום 1.12.11 עת שניסה התובע לשלוף צינור/מוט מתחת לשולחן, הלך אחורה ונתקל במשטח עליו היו מונחים חלקי מתכת ותוצאה מכך נפל אחורה על המשטח ונפגע בכתף ימין.

ג.מאז פגיעת התובע לא חזר לעבודתו.

ד.התובע היה בתקופת אי כושר ללא קשר לאירוע מיום 4.12.11 ועד ליום 13.1.12.

ה.ביום 29.12.11 פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי בקשר עם האירוע.

ו. מצבו הרפואי של התובע הוא כעולה מהחומר הרפואי.

6. על בסיס העובדות הנ"ל, מינה בית הדין את ד"ר אורי אופנהיים כמומחה רפואי מטעם בית הדין. בחוות הדעת שהעביר המומחה הרפואי לבית הדין בחודש מאי 2013 קבע המומחה כי התובע סובל מפגיעה בגיד בכתף ימין וכי נזק מסוג זה עשוי להיגרם בחבלה עם נפילה על הכתף או בלימה על היד.

7.אשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 1.12.11 לבין הפגיעה בכתף, קבע המומחה הרפואי כי קשר שכזה איננו חד משמעי. לדעת המומחה קיימים שיקולים לכאן ולכאן; ונצטט מלשונו:

"בעד- מנגנון שעשוי לגרום לפגיעה שנוצרה.

נגד- פער זמנים של כחודש בין הפגיעה לבין הרישום הרפואי"

8.בחוות הדעת ציין המומחה עוד, כי בתקופה הנדונה (התקופה שבסמוך לאחר הפגיעה), שהה התובע מחוץ למסגרת העבודה עקב מחלה ולהערכתו היות והתובע נעדר מעבודתו בעקבות המחלה, כאביו ומגבלותיו בכתף ימין, לא באו לביטוי באותה מידה שאלה היו באים לביטוי במסגרת העבודה. עם זאת ציין המומחה בחוות הדעת, כי בהתחשב בסוג הפגיעה סביר היה כי התובע יתלונן על הכאבים והקרע בכתף בסמוך לאירוע.

9.כאמור, בסיכום חוות הדעת נקבע, כי: "לסיכום- אין אפשרות לתת תשובה חד משמעית לשאלת הקשר הסיבתי בין הנפילה לפגיעה. קיימים שיקולים לשני הצדדים."

10.בעקבות חוות דעתו התבקש המומחה להשיב לשאלת הבהרה לעניין הקשר הסיבתי. כך התבקש המומחה הרפואי להבהיר, אם בהתחשב במנגנון הפגיעה ובעובדה כי בסמוך לאחר התאונה התובע היה מצוי בחופשת מחלה, סביר יותר להניח, כי מההיבט הרפואי הפגיעה בכתף היא תוצאה של האירוע התאונתי. זאת על אף פער הזמנים בין הפגיעה לבין הרישום הרפואי.

11.בתשובתו לשאלת ההבהרה חזר המומחה הרפואי על האמור בחוות הדעת בדבר קיומם של שיקולים סותרים. הוא הוסיף, כי ביחס לטענה שהתובע נעדר עקב מחלה בסמוך לאחר התאונה, כך שמגבלותיו וכאביו באותה עת לא באו לידי ביטוי באותה מידה – הרי שלהערכתו מהבחינה הרפואית פגיעה חבלתית שגורמת לקרע מלא של גיד בכתף, אינה פגיעה שאדם מן היישוב, אף שאינו עובד פיזית, יכול להתעלם ממנה. עוד ציין כי על פי התיק הרפואי היו לתובע מספר פגיעות קודמות בעבודה ובהן הפנייה לקבלת טיפול רפואי נעשתה בסמוך למועד הפגיעה.