עובדיה ואח' נ' נסאר - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעת 1פגע בה הנתבע מאחור בעוצמה והסב לה נזק אשר גרם לטוטאלוס ברכב.

הנזקים הם גם מאחור וגם מקדימה.

התובעת שירבבה בתביעתה גם תביעה לאובדן ימי עבודה אשר אותם עליה לתבוע במסגרת נזקי גוף, אם נגרמו לה, וכן טענה לציוד ברכב שנפגע (זוג נעליים חדשות שנהרסו בתא המטען וצידנית עם מזון).

לאחר ששקלתי בעניין ובהעדר ראיות מספיקות, אני דוחה סעיפים אלה לפיצוי בתביעתה של התובעת.

הנתבע לא הכחיש את הפגיעה מאחור, אך הכחיש את חבותו לשלם את הנזקים בקדמת הרכב והעיד בישיבת ביהמ"ש מיום 17.1.12, כדלקמן:

"הגברת נסעה לפניי. היא פגעה ברכב שלפניה – המונית ונהדפה לאחור לעבר הרכב שלי. ברכב שלי יש נזק אבל שלמתי 5,400 ₪ על נזקים שלי בפגוש הקדמי. לא צילמתי את הנזק ברכב. אני חייב בחלק מהנזק. אין מחלוקת. הנזק שהיא תובעת מוגזם. מחירון הרכב נמוך, לא יותר מ- 2,000 ₪. אני מכיר ב- 1,000 ₪".

העיד מטעם הנתבע, נהג המונית, שהינו הרכב הראשון בשיירה, מר אליאס אליאס. לטענתו, פגעה בו נהגת רכב התובעים ורק לאחר מכן נהדפה פעם נוספת ע"י נהג הנתבע. כך העיד:

"איך שהתחילו לזוז התכוננתי להתחיל לנסוע. פתאום הרגשתי פגיעה בעוצמה בלתי נורמאלית. לא היה נזק ברכב שלי. אחרי שהרגשתי את הפגיעה ברכבי עוד לא הספקתי לראות במראה מה קורה מאחורה והיתה עוד פגיעה במונית. היו שתי פגיעות במונית. אם כמו שהתובעת טוענת שהוא פגע בה ועם העוצמה של המכה שלו פגעה במונית שלי, לא הייתי מרגיש שתי מכות".

הנתבע עמד על העדתו של השמאי מטעם התובעת וזאת על מנת להמחיש שיש חוסר פרופורציה בין שמאות הרכב המתייחסת לנזק של 13,398 ₪, כאשר שוויו של הרכב נמוך הרבה יותר.

שמעתי את עדותו בישיבת ביהמ"ש מיום 18.4.12 ולא מצאתי שום הצדקה לסטות מחוות דעתו, אשר הייתה אמינה וסבירה.

השמאי השתמש בכלים הידועים של שמאות רכב ובתוכם בחינת נתוני הרכב ושימוש במחירון לוי יצחק, ולא מצאתי הצדקה להתערב בחוות דעתו.

על התייצבותו וישיבת הסרק ישלם הנתבע את הוצאותיו בסך של 500 ₪.

לעניין גוף התביעה, שמעתי את הצדדים ובמיוחד בחנתי את עדותו של נהג המונית, מר אליאס אליאס.

אמנם התובעת טענה, כי מר אליאס אליאס אינו אומר את האמת, אך התרשמותי היא כי מדובר בעד אובייקטיבי, נטול פניות או אינטרס שתמך בגירסתו של הנתבע, כי בתחילה פגע ברכבו רכב התובעים ורק לאחר מכן נהדף רכב התובעים ע"י הנתבע ופגע ברכבו בשנית. מדובר היה כפי הנראה בפגיעה שאינה פגיעה של מה בכך ולראייה הנזקים שהנתבע עצמו תיאר בקידמת רכבו.

לאור העובדה שהנתבע נכנס לתאונה קיימת, אין לי אלא לקבוע כי בנסיבות העניין יש לפצות את התובעת ב- 50% מסך הנזקים שנתבעו ונגרמו לה ובמיוחד לאור העובדה שאין ביכולתי מבחינה שמאית להפריד בין שתי הפגיעות.

אשר על כן, את הסכום של 6,075 ₪, שהוא סכום הנזק הנתבע, אני מחלק ל- 2 ופוסק לתובעת סך של 3,037.50 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום אירוע התאונה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך של 200 ₪.

אני מוסיף על הסכום האמור סך של 500 ₪, אותם באחריות התובעת, שהזמינה את השמאי לשלם לשמאי מתוך הסכום שישלם לה הנתבע.

כל פיקדון שנשאר בתיק זה יוחזר לצד שהפקיד אותו.