עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה אינם מהווים יחידת מיקוח נפרדת בקרב כלל עובדי המדינה

הנשיא יגאל פליטמן

1.                  בערעורים שלפנינו, עומדות לפתחנו שלוש שאלות:

א.    האם בית הדין האזורי היה מוסמך לדון בבקשת הצד שהגיש המשיב (להלן - ארגון אחדות או אחדות)?

ב.     האם יש להכיר בעובדים המועסקים בחוזים אישיים בשירות המדינה כיחידת מיקוח נפרדת?

ג.       האם ארגון אחדות הוא ארגון עובדים על פי חוק הסכמים קיבוציים, ביחסו כלפי המדינה, כך שבכוחו לחייבה לנהל עימו משא ומתן קיבוצי, ככל שהיה הופך לארגון יציג בה?

לשאלות אלו יושב בהמשך הדברים אחת לאחת.

עובדות הרקע וקורות ההליך

2.                  ביום 11.10.2011 מסרה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (המערערת בעס"ק 26445-09-13; להלן - ההסתדרות) לממונה על השכר במשרד האוצר הודעה על שביתה או השבתה, המתייחסת לכלל המעסיקים בשירות הציבורי (להלן - עניין המגה שביתה). העניינים שבסכסוך פורטו בהודעה כדלקמן:

"א. פגיעה הולכת ונמשכת בעבודה המאורגנת תוך העסקת עובדים בצורות העסקה שלא במסגרת ההסכמים הקיבוציים אלא באמצעים שונים, ובכלל זה העסקת עובדים באמצעות חוזים אישיים, קבלנים קרנות מחקר, מיקור חוץ ועוד.

ב. התנהלות זו מייצרת פערים במעמד ובתנאים בין העובדים השונים ומכרסמת בעבודה המאורגנת ובכוחם הארגוני של העובדים.

ג. התוצאה של התנהלות זו- פגיעה בציבור העובדים"

3.       ביום 4.11.2011 פנתה לשכת התאום של הארגונים הכלכליים לבית דין זה בבקשה למתן צו מניעה זמני וקבוע כנגד השביתה שאמורה הייתה להתחיל ביום 7.11.2011 (סק"כ 8375-11-11).

4.       ביום 7.11.2011 ניתנה החלטה על ידי בית דין זה, מפי הנשיאה דאז נילי ארד, ובה נכתב כי:       

      "המדינה, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות יקיימו מגעים אינטנסיביים ורצופים החל מהיום במגמה למצוא פתרונות ישימים לסכסוך שבמחלוקת".

5.       לאחר שמגעים אלו לא נשאו פרי, התיר בית דין זה ביום 17.11.2011 להסתדרות קיום שביתה כללית במשק למשך 4 שעות.

6.       בו ביום, 17.11.2011, הוגשה בקשת הצד מושא ערעור זה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר גדעון הבר ומר איתן ליברוט; ס"ק 33320-11-11). ארגון אחדות טען בבקשת הצד שהגיש, כי בסמוך להגשת הבקשה נודע לעובדים בחוזים אישיים החברים באחדות, על ידי נציגת ההסתדרות, כי מתנהל משא ומתן קיבוצי בין המדינה להסתדרות בעניינם. על רקע האמור, הגיש ארגון אחדות בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי ובקשה למתן סעדים זמניים וקבועים, וביניהם צו הצהרתי האוסר על המדינה (המערערת בעס"ק 26700-09-13; להלן - המדינה) לנהל משא ומתן קיבוצי ולחתום על הסכם קיבוצי כללי או מיוחד, אשר יחול על העובדים בחוזים אישיים המועסקים בשירות המדינה, עם ארגון כלשהו למעט ארגון אחדות; צו האוסר על המדינה לפגוע בחירות ההתארגנות של העובדים החברים בארגון אחדות; וכן צו המחייב את המדינה לנהל משא ומתן עם ארגון אחדות בנוגע להסדרת תנאי העסקתם של העובדים בחוזים אישיים.

7.       אלה היו עיקר טענות ארגון אחדות בבקשת הצד מטעמו:

א.    בשירות המדינה מתקיימים יחסים קיבוציים בין המדינה ובין ההסתדרות, אשר במסגרתם נחתמו הסכמים קיבוציים. בהסכמים אלו נקבע במפורש, כי הם לא חלים על עובדים המועסקים בחוזים אישיים. כלומר, המדינה וההסתדרות קבעו בהסכמה את יחידת המיקוח הכוללת אך ורק את העובדים אשר משכורתם מחושבת לפי הסכמים קיבוציים ומועסקים לפי דירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות, ורק עובדים אלו מקבלים את הזכויות וההטבות השונות מכוח אותם הסכמים. מנגד, כאשר מדובר בפגיעה בזכויות והפחתת שכר, הדבר חל על העובדים בחוזים אישיים בדרך של חקיקה.

ב.     בשירות המדינה מועסקים אלפי עובדים בחוזים אישיים, תופעה ההולכת וגוברת במהלך השנים. שיעורם של העובדים הללו בחלק מיחידות המדינה גבוה בהרבה משיעורם של העובדים שעליהם חלים ההסכמים הקיבוציים.