עובד שפוטר שלא כדין ללא שימוע בנסיבות חמורות וקיצוניות זכה לסעד חריג של אכיפת יחסי עבודה

הנשיא סטיב אדלר

     האם כדין פוטר מר עובדיה בן נון (להלן -  " המנהל") מעבודתו כמנהל בית ספר "סיני" ביבנה, ואם לאו, האם יש להורות על החזרתו לתפקיד מנהל בית הספר "סיני" או לתפקיד ניהולי אחר במרכז החינוך העצמאי? אלה השאלות העומדות להכרעתנו בערעור זה. בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי; עב 7623/05)  קבע, כי פיטוריו של המנהל היו שלא כדין והורה למערער (להלן - "החינוך העצמאי") להחזירו לתפקידו כמנהל בית הספר "סיני" ביבנה. על כך הוגש הערעור לפנינו.

הרקע העובדתי

1.      1.      המערער הינו מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בית יעקב בארץ ישראל ומהווה חלק מאגף ה"חינוך העצמאי" במשרד החינוך (להלן - משרד החינוך) .

2.      2.      המשיב שימש במשך כ - 17 שנה כמנהל בית הספר "סיני" ביבנה, השייך לרשת בתי הספר של החינוך העצמאי. בית הספר "סיני" הוא מוסד מוכר שאינו רשמי כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג-1953 (להלן - "תקנות מוסדות מוכרים"). המנהל החל עבודתו בבית הספר "סיני" בשנת 1987 ושימש ברציפות כמנהל בית הספר עד ליום 5.1.2004, בו הושעה מעבודתו על ידי מפקח מטעם החינוך העצמאי, מר דוד נחמן בלוי (להלן - " המפקח").

     לטענת המפקח, המנהל הושעה מתפקידו בשל כך שלא דיווח לו ולמנכ"ל החינוך העצמאי, הרב מאיר לוריא ז"ל (להלן - " המנכ"ל") על מעשים מיניים שהתרחשו בין כותלי בית הספר בין מורה לבין מזכירת בית הספר. בתמצית טען המפקח, כי ערב השעיית המנהל, הודה זה בפניו ובפני המנכ"ל, כי הסריט מעשה "אונס" שהתרחש שנה וחצי קודם לכן בספריית בית הספר. לטענת המפקח, הוא והמנכ"ל שמעו אודות מעשה "האונס" ואודות מעשים מיניים נוספים שהתרחשו בין כותלי בית הספר מפי מורים בבית הספר שבועיים קודם להשעיית המנהל. יש לציין, כי מכתב ההשעיה שנמסר למנהל על ידי המפקח לא כלל כל נימוק להשעיה.

3.      3.      בעקבות השעייתו, הגיש המנהל לבית הדין האזורי בתל-אביב ביום 8.1.2004 בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד, בה ביקש להכריז על השעייתו כבטלה ולהורות על השבתו באופן מיידי לעבודה (בשא 2194/04). בנוסף, הגיש המנהל לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה באותו עניין (עב 4408/04). בטיעוניו בפני בית הדין האזורי טען המנהל, בין היתר, כי הוא נמנע מלדווח על המעשים המיניים מאחר ולא רצה לפגוע במורה ובמזכירת בית הספר שטענו בפניו כי ישלחו יד בנפשם אם מעשיהם יוודעו ברבים. עוד טען, כי הוא הסתמך בעניין זה על מקורות הלכתיים ועל פסיקת רבנים אליהם פנה בשאלה בנושא.

4.      4.      בדיון שקיים בית הדין האזורי בבקשה למתן צו ארעי ביום 11.1.2004 הוברר, כי השעייתו של המנהל נעשתה לאלתר וללא שקוים לו הליך שימוע. לפיכך, בהסכמת הצדדים, נמסרה ההכרעה בדבר המשך העסקתו של המנהל ל"ועדת שימוע" ששמעה את טיעוני הצדדים וגיבשה את המלצותיה. חברי ועדת השימוע היו אלה: יושב הראש הוועדה - הרב חיים יהודה רבינוביץ, אב בית הדין הרבני בירושלים; מר א. שטיין, מפקח בדימוס של משרד החינוך ומר רחמים מלול, ח"כ לשעבר בסיעת ש"ס.

     בתום דיוניה קבעה ועדת השימוע, כי המנהל טעה בהפעלת שיקול דעתו בכך שלא התייעץ עם רב מוסמך כיצד לנהוג בפרשה, אולם אין בכך עילה לפיטוריו. לפיכך, המליצה הוועדה להשעות את המנהל מתפקידו עד לסוף אותה שנת לימודים (תשס"ד-2004) כדי "לטהר את האווירה" העכורה בבית הספר.

 החלטת "ועדת השימוע" שהוגשה לבית הדין אינה נושאת תאריך, אולם כפי הנראה ניתנה בין התאריכים  11.1.2004 ו - 30.3.2004 (הם מועדי הדיון שקיים בית הדין האזורי בבקשה למתן סעד הזמני).

     במהלך דיון שני שקיים בית הדין האזורי ביום 30.3.2004 בבקשתו של המנהל למתן סעד זמני, נחזה המנהל כמי שמנסה לפגוע בעצמו ולחתוך את ורידיו בסכין שנשא עמו. האירוע תועד באמצעי התקשורת. בסופו של דבר, דחה בית הדין האזורי את בקשתו של המנהל למתן צו ארעי בהחלטה מיום 31.3.2004, אולם נקבע, כי המנהל ימשיך לקבל את שכרו בתקופת ניהול ההליך העיקרי.

5.      5.      בד בבד עם ניהול ההליכים בפני בית הדין האזורי, פנו המעורבים בפרשה ל"רב הגאון אהרון יהודה לייב שטיינמן" (להלן - " הרב שטיינמן"), שהוא מורה דרך לבעלי הדין.

     הפניה הראשונה לרב שטיינמן הייתה מטעם החינוך העצמאי, שהגיש לבית הדין האזורי מכתב מטעם הרב שטיינמן, חתום בידי הגבאי לוונשטיין, נושא תאריך 12.3.2004. המכתב מוען לחינוך העצמאי, ונכתב בו כך: "הנני להודיעכם בשם מור' מרן הגאון ר' אהרון לייב שטיינמן שליט"א כי במצב שנוצר המנהל מיבנה לא יכול ולהמשיך להתעסק בחינוך".

     כפי הנראה, תשובתו של הרב שטיינמן ניתנה מבלי שעמדת המנהל הובאה לפניו. לפיכך, פנה המנהל לרב יהודה סילמן במכתב מיום 19.4.2004, בו ביקש להשמיע לפניו דברו בעניין בית הספר "סיני" ולקבל באמצעותו "דעת תורה" מאת הרב שטיינמן אשר יורה לו מה עליו לעשות. באותו מכתב הצהיר המנהל, כי יקבל על עצמו כל פסיקה של הרב שטיינמן בעניין המשך העסקתו כמנהל בית הספר.

6.      6.      זמן קצר לאחר מכן, הודיע המפקח למנהל במכתב מיום 27.5.2004, כי עבודתו תופסק ביום 31.8.2004. זאת, בהתאם לפסיקתו של הרב שטיינמן במענה לפניית החינוך העצמאי ולאור העובדה שהמנהל התחייב לקבל על עצמו את פסיקתו של הרב.  

     מאוחר יותר, הוצע למנהל לצאת לשנת שבתון ולחדש את פנייתו לרב שטיינמן לקראת שנת הלימודים תשס"ו. המנהל קיבל את ההצעה ובמסמך מיום 5.9.2004 התחייב כתנאי ליציאתו לשבתון, לכבד כל פסיקה של הרב שטיינמן בנוגע להמשך העסקתו בחינוך העצמאי בתום שנת השבתון. לאור ההסכמה שגובשה בין הצדדים, נמחקה התביעה שהגיש המנהל בבית הדין האזורי (תיק עב 4408/04).

7.      7.      הלכה למעשה, יצא המנהל לשנת שבתון ביום 1.9.2004 לאחר תקופת השעיה בת כשמונה חודשים. ביום 12.9.2004 נשלח למנהל אישור רשמי בדבר יציאתו לשבתון, בחתימת הרב גולדשטיין (להלן - " הרב גולדשטיין") מנהל מחלקת תנאי שירות גמלאות ופיצויים בחינוך העצמאי. באישור היציאה לשבתון התבקש המנהל להודיע לחינוך העצמאי עד ליום 1.3.2005, האם ברצונו לשוב לעבודה בפועל בתום השבתון.

     לטענת המנהל, שלח לרב גולדשטיין עוד ביום 17.1.2005, מכתב בו הודיע על רצונו לשוב לעבודתו בתום שנת השבתון. עוד טען, כי מזכירו של הרב שטיינמן הודיע לו בשיחת טלפון, כי הרב הגיע לכלל החלטה לפיה הוא יוכל לחזור לתפקידו כמנהל בית הספר בחלוף חודשיים ימים.

    גירסת החינוך העצמאי בעניין זה היתה, כי המנהל לא הודיע על רצונו לשוב לעבודה בתום שנת השבתון. בית הדין האזורי בחן את עדויותיהם של הצדדים בעניין זה, ומצא את גירסתו של המנהל מהימנה. לפיכך נקבע, כי המנהל הודיע לחינוך העצמאי על רצונו לשוב לעבודה בתום שנת השבתון.