עובד שעתי שעבד בחגים שלא מתוך כורח אינו זכאי לתשלום דמי חגים

1.         זוהי תביעתו של מר גאנם גאנם  (להלן- התובע), כנגד חברת מודיעין אזרחי בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשי החזרי נסיעות, תוספת ותק, תוספת משפחה, דמי הבראה, דמי חופשה והפרשות למבטחים, בגין התקופה שמחודש 9/94 ועד מועד הגשת התביעה.

העובדות

ואלה העובדות הרלוונטיות להכרעתנו נשוא תיק זה:

2.         התובע, תושב חורפיש, מועסק אצל הנתבעת, חברת שמירה, כשומר במפעל "אלסינט" במעלות (להלן - האתר) החל מיום 01.09.89, ואף הועסק בה במועד הגשת הסיכומים.

3.         התובע היה עובד שעתי.

4.         אין חולק כי בשעות הפעילות של המפעל, הציבה חברת אלסינט באתר שומר מטעמה, בעוד שלשם אבטחה בשעות הערב והלילה בין 16:30 ל-07:30 בבוקר, ולשם אבטחה בסופי השבוע ובחגים התקשרה אלסינט עם חברת שמירה חיצונית, והחל משנת 1989 עם הנתבעת.

5.         כאמור, התובע הינו עובד הנתבעת החל משנת 1989, מועד בו התקשרה הנתבעת עם אלסינט למתן שירותי שמירה, כאשר עובר לכך התובע ואחרים הועסקו על ידי חברת שמירה אחרת, ולפי דרישת אלסינט עברו לעבוד בנתבעת.

6.         בימי חול נדרשה הנתבעת להציב שומרים באתר, כדלקמן:

            בין השעות  16:30 עד 20:00 - שומר אחד.

בין השעות  20:00 עד 06:00 - שני שומרים.

            בין השעות  06:00 עד 07:30 - שומר אחד.

            כך שמשמרות בוצעו על ידי שני שומרים מטעם הנתבעת, האחד הועסק משעה 16:30 עד השעה 06:00 והשני משעה 20:00 עד שעה 07:30.

7.         השומרים, שהעסיקה הנתבעת באתר היו בני משפחה אחת- משפחת גאנם, וביניהם התובע. מדובר היה בארבעה עד חמישה עובדים, אשר במשך השנים התחלפו חלק מהם, ולעיתים נוסף עובד נוסף שאינו בן משפחת גאנם.

מכל מקום, אין חולק שלאורך כל התקופה היו לפחות ארבעה עובדים אשר התחלקו ביניהם במשמרות באתר, כאשר רובם בני משפחת גאנם.

8.         על יחסי העבודה בין הצדדים, חל צו ההרחבה בענף השמירה מיום 30.12.73 (להלן: צו ההרחבה).

            צו ההרחבה הרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האיגוד הארצי של עובדי שמירה ואבטחה, לבין הארגון הארצי של מפעלי השמירה בישראל, שנחתם בתאריך  12.07.72.

ההליכים בתיק

9.         בכתב התביעה המקורי מיום 12.10.00 עתר התובע לתשלום גמול שעות נוספות והחזר הוצאות נסיעה, בסך כולל של 56,000 ש"ח.

10.       ביום 03.07.01 ניתנה החלטת בית הדין (בש"א 1476/01), אשר התירה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן ולהוסיף על ראשי התביעה הנ"ל רכיבים נוספים.