עובד במשמרות שהתפטר עקב הפחתה דרסטית במשמרותיו זכאי לפיצויי פיטורים

1.       1.       זהו פס"ד בתביעה שהוגשה ע"י התובע (להלן: התובע או נג'ם) לפיצויי פיטורין לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו אצל מעון ההורים "נווה שמחה" (להלן: הנתבעת או נווה שמחה) וכן לקבלת פדיון ימי החופשה שנותרו לו, כטענתו.

2.       2.        העובדות הרלבנטיות לענייננו:

                                                         א.                                                                  א.         נג'ם, יליד שנת 1984, עבד במעון ההורים נווה שמחה, מיום 3/2/05 ועד ליום 4/12/07, כמטפל במחלקה הסיעודית.

                                                         ב.                                                                  ב.          במהלך חודש 7/07, במקביל לעבודתו בנווה שמחה, החל נג'ם לעבוד בעבודה נוספת ב"סן סימון". תקופה קצרה לאחר מכן - הופחתו מס' המשמרות בהן נדרש לעבוד בנווה שמחה.

                                                          ג.                                                                    ג.          ביום 31/7/07 שלח נג'ם, באמצעות בא כוחו, מכתב למנהל נווה שמחה. במכתבו קבל על הפחתה הדרסטית שערכה הנתבעת בהיקף המשמרות שלו בנווה שמחה (מ-6 או 7 משמרות בשבוע ל- 2 משמרות בלבד), אשר היוותה לטענתו הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, ודרש שנווה שמחה תשיב את המשמרות שקוצצו ותימנע, מכאן ולהבא, מלפגוע בתנאי עבודתו (נספח א' לכתב התביעה).

                                                         ד.                                                                  ד.         ביום 28/8/07, השיבה הנתבעת למכתבו של נג'ם, באמצעות בא כוחה. במכתבה דחתה נווה שמחה את טענותיו של נג'ם והשיבה כי הוא מועסק אצלה במשמרות שהיקפן משתנה בכל חודש וכי בשל מקום עבודתו החדש ב"סן סימון", הוא זה שביקש להתאים את סידור עבודתו בנווה שמחה לסידור העבודה שלו ב"סן סימון" ולפיכך לא ניתן היה להעסיקו באותו היקף כבעבר (נספח ב' לכתב התביעה).

                                                         ה.                                                                  ה.         ביום 5/11/07 שלח נג'ם, באמצעות בא כוחו, מכתב נוסף למנהל נווה שמחה ובו נתן הודעה מראש על הפסקת עבודתו אצל נווה שמחה, עקב הרעת תנאי העסקתו ותוך דרישה למתן פיצויי פיטורין.

                                                          ו.                                                                    ו.          במכתבה מיום 25/11/07, הודיעה נווה שמחה, באמצעות בא כוחה, לבא כוחו של נג'ם, כי לא חלה הרעה בתנאי העסקתו של נג'ם ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורין.

                                                          ז.                                                                    ז.          לאחר מכתב זה המשיך נג'ם לעבוד בנווה שמחה עד ליום 5/12/07.

                                                         ח.                                                                  ח.         ביום 17/4/08 הגיש נג'ם תביעה זו למתן פיצויי פיטורין והלנתן וכן למתן פדיון דמי חופשה שטרם שולמו (בסיכומיו, ויתר התובע על תביעתו למתן דמי נסיעות). 

3.       3.        דיון והכרעה:

א.      א.      השאלה הראשונה שנשאלת היא האם התובע היה רשאי  בשעות שאינו מועסק  בנווה שמחה, בעבודה בבית אבות בסן סימון. יצויין כי לעניין זה אין חולק כי במהלך חודש יולי 2007 הודיע נג'ם לגב' רבקה דיר, האחות הראשית אצל הנתבעת, כי ברצונו לעבוד בעבודה נוספת, מלבד עבודתו אצל הנתבעת (פרוטוקול הדיון, עמ' 1 ש' 14-15).

ב.      ב.      לטענת ב"כ הנתבעת, פעל התובע בניגוד לסעיפים 2(א) ו-3 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951 (להלן: "החוק"), וכי לא רשאי היה לעבוד מעבר לשעות הנקובות בחוק.

ג.        ג.        אלא, שההגבלות האמורות בחוק, אינן הגבלות המוטלות על העובד, כטענת הנתבעת, אלא על המעסיק, כפי שהוגדר בסעיף 1 לחוק כי "שעות עבודה פירושו- הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה" - (ההדגשה לא במקור י.ש). שהרי תכלית החוק היא הגנה על העובד שלא יידרש לשעות עבודה ללא גבול, אבל ברור שהחוק אינו מונע מעובד, הרוצה לעשות עוד לביתו, לעסוק בכמה עבודות בעת ובעונה אחת.

ד.      ד.      כאן המקום לציין, כי הנתבעת לא טענה כי היה קיים אצלה הסכם או נוהל המחייבים עובד לקבל אישור הנהלה לעבודה נוספת, ומאידך אף לא טענה, בכתב הגנתה או בסיכומיה, כי הנתבעת התנתה, במפורש או מכללא, את עצם העסקתו או אף את המשך העסקתו של התובע באי עבודה נוספת (ר' והשווה בש"א 2501/00 שמעון פרנס- רשות השידור). לפיכך, לכאורה, אין בנמצא מקור משפטי המגביל את התובע מביצוע עבודה נוספת. כך בדברי בית הדין הארצי (דבע (י-ם) 3-182/נו המרכז הרפואי שערי צדק -  ד"ר אורלי פרט):

"הגבלה של עובד בביצוע "עבודה פרטית" נוספת על עבודתו אצל מעבידו, יכול ותהיה מבוססת על מקורות משפטיים שונים: (1) הוראות חוק מתחום המשפט הציבורי (ר' לדוגמה, סעיפים 176- 180 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; סעיפים 7(א)(3) ו-22(ב)(1) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח- 1958[נוסח משולב]); (2) הוראות הסכמיות (ר' לדוגמה, פרק משנה  42.4 בתקשי"ר); (3) הוראה בת-תוקף של המעביד (ר' דב"ע לה/52- 9 ראובן גבע - ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות, פד"ע ז 253,  276מול האות ב'); (4) יכול ש"האיסור של עבודה נוספת ומכל שכן פעולה בתחום נשוא החוזה, הוא בגדר המובן מאליו, בגדר תנאי מכללא" (דב"ע שם/114- 3 יניב רוזנר - אלקטרה (ישראל) בע"מ, פד"ע יב 108, 124).

ה.      ה.      לטענת הנתבעת, היא הפחיתה מכמות משמרותיו השבועיות של התובע, שכן נאלצה, לטענתה, להתאים את סידור עבודתו של התובע אצלה, לסידור העבודה המוגמר של התובע בעבודתו הנוספת, וכי הבהירה לתובע כי ברצונה להימנע מהסיכון בהעסקתו של מי שעובד שעות רבות, לאור אופי עבודתו הפיזית. איננו מקבלים טענה זו.