עדן נ' אלמקייס ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.6.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת נסעה בכביש חוצה שומרון והתעקלה ימינה עם הכביש לכיוון פתח תקווה. הנתבעת 1 נסעה מכיוון הוד השרון לפ"ת בנתיב השמאלי לרכב התובעת. לפתע, חתכה הנתבעת 1 עם רכבה באופן פתאומי את מסלול נסיעתה של התובעת על מנת לפנות לכביש עפר שבו קיימת מסעדה. התובעת טענה כי הנתבעת 1 בלמה את רכבה לרוחב מסלול נסיעתה והרכבים התנגשו.

3. הנתבעות טענו כי הנתבעת 1 נסעה בנתיב הימני ופנתה ימינה תוך שהיא נוקטת באמצעי זהירות. לפתע, הגיחה התובעת כשהיא נכנסת מנתיב השתלבות לנתיב נסיעת רכב הנתבעות ופגעה בו מאחור.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה פנתה ימינה עם הכביש ולפתע הבחינה שרכב הנתבעות חוסם את רכבה בניסיון להיכנס לדרך עפר. התובעת הודתה כי לא הבחינה בנתבעת קודם לקרות התאונה אך היא מניחה שהגיעה מכיוון הוד השרון, ועשתה סיבוב חד ימינה מאחר וביקשה להיכנס לדרך העפר שהיתה מימין. לאחר התאונה אמרה לה הנתבעת שביקשה להיכנס למסעדה המצויה במקום.

בעלה של התובעת העיד אף הוא וחזר על גרסתו לפיה פנו לכיוון פתח תקווה ולפתע רכב הנתבעת שהגיע משמאל חתך את רכבם, ביצע סיבוב בן 90 מעלות וחסם את דרכם בניסיון לפנות לדרך עפר. גם בעלה של התובעת הודה כי לא הבחין ברכב הנתבעות קודם לקרות התאונה.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה בנתיב הימני וביקשה לפנות ימינה לדרך העפר. הנתבעת האטה, נעצרה, עלתה על הדרכה ואז הרגישה מכה והבחינה כי רכב התובעת פגע ברכבה.

נהג מיניבוס שהמתין בכביש מאחורי רכבה של הנתבעת מאחר וביקש אף הוא להיכנס לדרך העפר, העיד בפניי כי הבחין ברכב הנתבעת מאט, נעצר ונכנס לדרך העפר ואז הגיח רכב התובעת ופגע ברכב הנתבעת. העד טען כי היה לתובעת זמן רב על מנת לעצור רכב ולא הבין מדוע ארעה התאונה.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותה נתמכה בעדותו של עד אובייקטיבי, עובר אורח שחלף במקום.

שלישית, הנטל מוטל על התובעת ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבעת הרי שהאטה את רכבה ונעצרה כדין על מנת להיכנס לדרך העפר. היה על התובעת שהגיעה מהכביש המתעקל להבחין ברכב הנתבעת שהיה במקום קודם לכן וחסם את נתיב נסיעתה בדרכו לחניה. היה על התובעת להאט את רכבה ולאפשר לנתבעת לסיים את כניסתה לדרך העפר, משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה ולא הנתבעת.

7. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

8. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין, תישא התובעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן בהוצאות העד בסך 350 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: