עדיפז תכשיטי זהב בישראל בע"מ נ' א.ח. סאלם השקעות ונכסים בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דברים

לפניי מונחת תביעה כספית על סך 2,239,020 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר, שעניינה חוב בגין תכשיטים שסיפקה התובעת לנתבעת. הנתבעים 1-2 הגישו בקשת רשות להתגונן. ביום 12/5/09 ניתנה החלטה ליתן לנתבעת רשות להתגונן וכן רשות לתיקון כתב התביעה והוספת הנתבעים 3 ו- 4 לכתב התביעה.

אציין כי ביום 7/4/09 בוטל הצו לעיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגד הנתבע 2 ביום 2/1/09.

הצדדים

התובעת הינה חברה פרטית בע"מ אשר בבעלותה מפעל לייצור, שיווק ומכירת תכשיטים (להלן: "התובעת").

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ, העוסקת, בין היתר, בממכר של תכשיטים (להלן:"הנתבעת ").

הנתבע 2 הינו מנהלה ובעל מניותיה היחיד של הנתבעת 1 (להלן: "חטיב" או "הנתבע").

הנתבע 3 עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו כמתווך וכמוכר תכשיטים ותיווך בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "אבי" או "הנתבע 3").

הנתבע 4 עבד בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו כמתווך וכמוכר תכשיטים (להלן: "מוחמד" או "הנתבע 4").

טענות הצדדים בקליפת אגוז

על פי המתואר בכתב התביעה המתוקן, ראשיתה של הפרשה שבפנינו בחודש אוגוסט 2008, עת נענתה התובעת לסחור עם הנתבע 3 ולמכור לו תכשיטים באשראי. תקופה קצרה לאחר ההתקשרות, הציע הנתבע 3 למנהל התובעת (להלן: "מנהל התובעת" או "נחי") להכיר את הנתבע שהוצג, לגרסת התובעת, כבעל נכסים וסוחר תכשיטים מוכר במגזר הערבי.

לאחר משא ומתן בין התובעת לבין הנתבעת 1 באמצעות הנתבע ולאחר שהתובעת בדקה אודות מצבה הכלכלי של הנתבעת, סוכם שהנתבע ישלם לתובעת את הסך של 210,200 ₪ באמצעות שיקים מעותדים של החברה. כמו כן סוכם כי התובעת תעביר לנתבע תכשיטים נוספים בשווי של 6% מסכום סך כל הרכישות אותן יבצע הנתבע ואילו האחרון ימסור לנתבעים 3 ו-4 את התכשיטים או את שוויים של התכשיטים בכסף בגין מלאכת התיווך. בהמשך, ובטרם נפרעו השיקים אותם מסר הנתבע לתובעת, שבו הנתבעים לתובעת ורכשו תכשיטים נוספים, חלקם בתנאים של קונסיגנציה.

לטענת התובעת, יום לפני המועד בו היה אמור להיפרע השיק המשמעותי הראשון, הודע לתובעת כי הנתבע נעצר בהגיעו לירדן והתכשיטים אותם הוא רכש מהתובעת חולטו על ידי השלטונות הירדניים ובנסיבות דלעיל ביקש מהתובעת שלא להציג לפירעון את השיקים עד לאחר שהנתבע ישוחרר מן המעצר. ביום 25/8/08 החזיר הנתבע תכשיטים בשווי של 291,759 ₪. באותו מעמד ביקש אורכה לשם פירעון השיקים אותם מסר לתובעת, ברם בימים שלאחר מכן התעלם הנתבע מכל פניות התובעת וכאשר הציגה התובעת לפירעון את אחד מהשיקים הוא הוחזר לתובעת מהטעם 'אין כיסוי מספיק'.

לעמדת התובעת, היא נפלה קורבן ל"תרגיל עוקץ" שרקחו הנתבעים 2-4, כאשר האחרונים חברו יחדיו במתוכנן, שיקרו והונו את התובעת, שכל אותה עת הנתבעת 1 שימשה כמחסה וכסות לביצוע מעשי התרמית והעוקץ. לחילופין טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיה ולא שילמה לה בגין הסחורה אותה היא רכשה ממנה.

לשיטתה של התובעת, בנוסף לטענה בדבר חבותה של הנתבעת יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה ולייחס לנתבע חבות אישית, וזאת מכיוון שהשתמש לרעה במסך ההתאגדות על ידי שהשתמש בכסות החוקית של החברה להונות את התובעת. לחילופין, יש לחייב את הנתבע באופן אישי בשל פועלו כנושא משרה בחברה.

הנתבעים 1-2 טענו להגנתם, כי הם שילמו לתובעת בגין הסחורה שנתקבלה ממנה. לטענתם, הנתבע פגש לראשונה במנהל התובעת עת שמסר לו שיק ע"ס 210,200 ₪ תמורת סחורה. בהמשך ההתקשרות בין הצדדים, העביר הנתבע לתובעת שיקים ע"ס 2,021,477 ₪. לשיטתם של הנתבעים, ביום 28/12/08 החזיר הנתבע את סחורה בשווי של 1,908,477 ₪ (לאחר קיזוז בסך 323,000 ₪). באותה פגישה החזיר נוחי לנתבע 2 שיקים, הראשון ע"ס 248,898 ₪ והשני ע"ס 250,000 ₪ והובטח לו כי יוחזרו לו שאר השיקים עד לתאריך 31/12/08. הוסיפו הנתבעים 1-2 וטענו, כי עבור העסקה בתאריך 11/12/08 נמסר לתובעת שיק ע"ס 781,000 כביטחון בלבד.

הנתבע 3 שלל מכל וכל את מעורבותו בעסקאות. לגרסתו, הוא פעל רק כמתווך בעסקה, ותו לא.

הנתבע 4 לא הגיש כתב הגנה, וניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה המחייב אותו בסך 300,000 ₪ בצירוף הוצאות.

ראיות התובעת