עדות נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ח.פ 570012377 ואח'

פסק דין

העניין שבפני, הינו תובענה התובעת לפיצויה בסך של 11,184 ₪, בגין אירוע תאונתי נטען מיום 10.12.2012.

גרסת התובעת

לטענת התובעת, ביום 10.12.2012, בערך בשעה 14:30, בעת שהיה כלי הרכב אשר בבעלותה, פולקסווגן גולף מ.ר. 61-222-76 מוחנה בצדו השמאלי של רח' אמיל זולא בחיפה, כאשר הפינה האחורית-ימנית שלו בולטת מעט לכיוון מרכז הכביש (והגלגלים הימניים עם המדרכה השמאלית), נפגע כלי הרכב שלה מאוטובוס מס' 47803 אשר היה נהוג על ידי הנתבע מס' 2.

התובעת מציינת, כי הגיעה לכלי הרכב שלה לאחר עצירה בת מספר דקות, בהן פנתה לקחת את נכדותיה מגן הילדים, כאשר האוטובוס עומד במרכז הכביש, והנתבע מס' 2 אמר לה "דפקתי את הרכב שלך".

מציינת התובעת, כי הפגיעה של האוטובוס הייתה בכנף הקדמית-ימנית של כלי הרכב ובפגוש הקדמי, ואולם היא הביטה על החלק האחורי של כלי הרכב, ועליו בלבד, ומשלא ראתה פגיעה, הניחה כי לא קרה דבר, ונסעה לדרכה – ורק לאחר שהגיעה לביתה, הבחינה כי הייתה פגיעה בכנף הימנית-קדמית, ובהתאם פנתה לנתבעת 1, ודרשה לקבל את פרטי הנהג.

גרסת הנתבעים

הנתבעים טענו כי האוטובוס כלל לא פגע ברכבה של התובעת. לטענתם, האוטובוס הגיע לרח' אמיל זולא בשעה 14:34, ולא יכול היה להמשיך בנסיעתו עקב חסימת הכביש בידי כלי הרכב של התובעת, ונאלץ להמתין דקות ארוכות כאשר באוטובוס נוסעים רבים, וזאת עד שתיאות התובעת להזיז את כלי הרכב החוסם על מנת שהאוטובוס ימשיך בנסיעתו.

עוד טענו הנתבעים כי מיקום הנזקים וצורתם אינו תואם את תיאור העובדות ואף אינו יכול להתרחש מבחינה עובדתית, שכן הואיל ומדובר בכביש חד-סטרי צר, אין אפשרות כי האוטובוס יפגע בפינה הקדמית-ימנית של כלי רכב אשר חונה באלכסון באופן שפינתו האחורית-ימנית פונה לכביש.

עוד ציין הנתבע 2, כי לא אמר לתובעת כי פגע בכלי הרכב שלה, אלא אמר לה "דפקת את כל התנועה" בהתייחסו לכך כי האוטובוס העמוס בנוסעים נאלץ לעמוד כשבע דקות בהמתנה עד שהתובעת תפנה את נתיב הנסיעה, כאשר מאחוריו השתרך טור ארוך של כלי רכב.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הינן כמפורט להלן:

האירוע הנטען (קרי, הימצאות האוטובוס וכלי רכבה של התובעת באותו מקום ברח' אמיל זולא בחיפה) אירע ביום 10.12.2012, בין השעות 14:30-14:40.

כלי הרכב של התובעת חנה בצד שמאל של הכביש, כאשר אינו עומד במקביל לנתיב הנסיעה, אל חלקו הקדמי נוטה שמאלה, וחלקו האחורי נוטה במקצת ימינה, כלפי נתיב הנסיעה במרכז הכביש.

התובעת לא ראתה את האוטובוס פוגע בכלי הרכב שלה. (דברי התובעת עמ' 3 שורה 4 :"אני לא הייתי שם ואני לא יכולה לדעת")

התובעת לא ראתה את הנזק הנטען, בעת השיחה שבין הצדדים כאשר האוטובוס עומד במרכז הכביש וממתין להזזת כלי הרכב החוסם.

האוטובוס עמד במקומו ללא תנועה, במקום בו אירעה התאונה, למשך כשבע דקות.

יוצא אם כן, כי התובעת אינה טוענת לגבי נסיבות קרות האירוע, אלא מסיקה את האירוע אשר התרחש, בהתאם להסבר אשר נראה לה הגיוני, מכח הנסיבות אשר יש להן רלוונטיות.

לאחר בחינת הנסיבות כפי שעולה מדברי הצדדים, ולאחר שקילת הראיות אשר הובאו על ידי הצדדים, כמו גן מתן המשקל לאמינות ומהימנות העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה שכלי הרכב שלה נפגע בידי האוטובוס הנהוג ע"י הנתבע 2, ואלו טעמי:

סברת התובעת לגבי אופן קרות התאונה, הינה בעייתית מאוד. הפגיעה בכלי הרכב של התובעת, הינה בחלקו הימני-קדמי, קרי, על מנת שייפגע אך ורק חלק זה, היה על האוטובוס לחלוף על פני החלק אחורי של כלי הרכב, הבולט לכיוון מרכז הכביש, ובעת הפגיעה להיות בזווית קהה יותר מזאת בה עמד כלי הרכב. תמרון שכזה, הינו בלתי אפשרי בנסיבות העניין, שכן מדובר בכביש חד-סטרי צר (כפי שהודגם בתמונת הרחוב אשר צורפה, ת/1, ובשרטוט מטעם הנתבעים ת/2), ובאוטובוס אשר אורכו 12 מ'. מדובר בסברה אשר הינה על גבול הבלתי אפשרי, ובכל מקרה אינה מוכחת. אמנם אין בכך לבד להביא לדחיית התובענה, אלא יש לבחון את יתר הנסיבות והראיות בהקשר זה.

הפגיעה לא הותירה סימן צבעוני על גבי כלי הרכב של התובעת. תמונות האוטובוס ת/5 ות/6, הראו והוכיחו כי כנפיו, גופו והפגוש הקדמי של האוטובוס, צבועים כולם בצבע ירוק (האופייני לחברת "אגד"). על כלי הרכב של התובעת, לא היה כל סימן שהוא כי כלי רכב ירוק פגע בכלי הרכב שלה.