עדוי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.המומחה הרפואי פרופ' ולטר מרקביץ, שמונה מטעם בית הדין, נתן חוות דעתו, והשלימה בדרך של מתן תשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

2.בפנינו בקשה מטעם ב"כ התובע בגדרה ביקשה לחקור את המומחה הרפואי, ולחילופין להפנות אליו שאלות הבהרה. לגישת ב"כ התובע, חקירת המומחה מתבקשת לנוכח אי הבהירות והסתירות הפנימיות העולות מתשובותיו, כאשר רק באמצעות חקירה נגדית אפשר להעמיד דברים על מכונם ולתרום להכרעה צודקת ויעילה במחלוקת וכי העברת שאלות הבהרה נוספות עלולות להחמיר את התמונה.

כמו כן נטען, כי תשובות המומחה היו חלקיות ביותר, אינן ברורות ואינן נותנות מענה להיקף השאלות המצומצם שבית הדין התיר הפנייתן אליו.

המומחה ביסס מסקנותיו הרפואיות על נתונים עובדתיים שגויים והשערות חסרות בסיס. קביעותיו של המומחה, בהתעלם מתחושותיו הסובייקטיביות של התובע, יש בהן כדי לקפח ולפגוע בצורה קשה בתובע ולגרום לו עוות דין, ועל כן הן מקימות טעם מיוחד המצדיק מתן אפשרות לתובע לחקור את המומחה בחקירה נגדית ולעמתו מול העובדות לאשורן.

בנוסף נטען, כי המומחה חרג מסמכותו עת קבע את שיעור השפעת האירוע הנפשי ושיעור הגורמים האחרים על הופעת האוטם. המומחה לא נתבקש לקבוע אחוזי השפעת אותם גורמים על הופעת האוטם.

3.לאחר עיון בחוות דעת המומחה ובהשלמותיה, בנימוקי ב"כ התובע בבקשתו, ובתשובות ב"כ הנתבע בתגובתו, אינני מוצאת שיש מקום או הצדקה לחרוג מהנהלים המקובלים הנוגעים למומחים רפואיים המתמנים מטעמו של בית הדין בתביעות מהסוג בו עסקינן, ולאפשר חקירתו בפני בית הדין. בנסיבות המקרה שבפני לא שוכנעתי שיש בבקשת התובע טעמים כלשהם ובוודאי לא טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להיעתר לבקשה (ראה לעניין זה הנחיה מספר 14(ד) להנחיות כב' נשיאת בית הדין הארצי מיום 13.04.10).

בתי הדין חזרו וקבעו, כי אין להתיר חקירה נגדית של מומחה רפואי, למעט במקרים חריגים וזאת בהסתמך על ההנחיות בדבר מומחים יועצים רפואיים המתירות לצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה באמצעות בית הדין.

כך למשל נפסק -

"הדרך המקובלת לחקור את המומחה לגבי חוות דעתו הינה, אפוא, להציג, באמצעות בית הדין, שאלות הבהרה למומחה בכתב. וכך נפסק: 'העיקרון שביסוד הוראות אלה הוא, שחוות דעת המומחה איננה עדות לטובת אחד הצדדים, ואין מוגשת על-ידי אחד הצדדים, ועל כן אין זכות לחקירה נגדית של המומחה" (דב"ע נה/0-166 המוסד לביטוח לאומי - איטה שטיין, פד"ע לז 577).

וכן נפסק -

"העדר חקירה נגדית פוטר את אב בית הדין מלשמוע חקירות נגדיות שלעתים קרובות הן ארוכות, מיגעות ובלתי מועילות.

חקירה נגדית גוזלת זמן רב מבית הדין. במקרים רבים חקירת העד המומחה אינה מוסיפה לידיעת בית הדין. השאלות החשובות ניתנות להישאל בכתב, ותשובות העד המומחה הן מדויקות יותר כאשר הוכנו בשקט ולא תחת לחץ של חקירה נגדית. כך יושג חסכון בעלות ההליך ותגבר יעילותו, החקירה הנגדית הופכת במקרים רבים מבחן לכוחותיו ולסבלנותו של העד במקום להיות מבחן למומחיותו ולנכונות חוות דעתו.

בנסיבות אלה קשה יותר לשכנע מומחים בעלי שם לבלות שעות רבות בבתי המשפט, ולחשוף את עצמם ללחץ של חקירה נגדית. לעומת זאת, הכנת חוות דעת ומתן תשובות לשאלות הבהרה כרוכות בפחות זמן ומתח, וקל יותר בדרך זו לשכנע מומחים לשתף פעולה עם בית המשפט במתן חוות דעת.

בסופו של דבר, הנוהל של שאלות הבהרה משיג את רוב רובן של מטרות החקירה הנגדית, ובדרך יעילה יותר..." (דב"ע נז/0-169 אברהם סמנוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(3), 339).

4.אשר לבקשתה החלופית של ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה, הרי שגם באשר לכך לא שוכנעתי כי קביעותיו של המומחה טעונות הבהרות כלשהן, או שיש מקום למי מבין השאלות הנוספות שבקשה להפנייתן עולה בין השיטין בבקשה לחקרו.

אינני מקבלת את גישתה של ב"כ התובע, לפיה תשובותיו של המומחה לשאלות שהופנו אליו לוקות כביכול באי בהירות ובסתירות פנימיות, וכי תשובותיו חלקיות ואינן מספקות מענה לסוגיה העומדת בבסיס המחלוקת.

בענייננו, קביעות המומחה מטעם בית הדין עקביות, מוסברות היטב ומבוססות על הרקע העובדתי והחומר הרפואי אשר עמד בפניו.

במסגרת חוות דעת המומחה ובהשלמתה בדרך של מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, נמצאת התייחסות ברורה ומפורשות לנושא הקשר הסיבתי ולשאלת היחס – מאזן השפעת האירוע בעבודה על הופעת האוטם במועד שבו אירע לעומת הגורמים האחרים. כך התייחס המומחה לגורמי הסיכון שהיו בתובע (סעיפים 7.3 ו - 7.7.1 לחוות הדעת), וכי מבחינה רפואית הכאבים בחזה שהיו לתובע שבוע עובר לאירוע בעבודה היו על רקע לבבי, וזאת חרף העובדה שהתובע חשב שמדובר בכאב שרירים (סעיף 8.3 לחוות הדעת וכן תשובת 3 לשלות ההבהרה. המומחה אכן קבע כי "קיימת סבירות שהאירוע הנפשי בעבודה גם הוא תרם להופעת האוטם במועד שאירע" (סעיף 7.7.2 לחוות הדעת, ותשובה מספר 5 לשאלת ההבהרה), אולם קבע מפורשות כי "השפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים..." (סעיף 8.4.5 לחוות הדעת). קביעת המומחה ביחס למאזן השפעת האירוע בעבודה על הופעת האוטם במועד שבו אירע לעומת הגורמים האחרים, קיבלה אישוש נוסף במסגרת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, ובעניין זה אינני מוצאת ממש בטענות ב"כ התובע לפיהן כביכול המומחה חרג מסמכותו במסגרת אותה התייחסות.

בשאלות ההבהרה שהופנו אליו, המומחה התבקש מפורשות להסביר מהי "הסבירות באחוזים כי התובע, בהתחשב בנתונים האישיים שלו, היה צפוי ללקות באוטם שריר הלב באותו מועד בו לקה בו בפועל, גם ללא האירוע החריג...". לאותה שאלה המומחה השיב כי לדעתו "ה – ACS תרם כ – 70% לגרימת האוטם. האירוע הנפשי (אם ייקבע שהיה חריג) תרם כ – 10%. האירוע הגופני החריג (משחק הכדורגל) תרם כ – 20%".