עדוי נ' בנק לאומי סניף נצרת עילית

פסק דין

לפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק).

הצדדים הגישו הסדר דיוני לפיו הבנק מוותר על חקירת המבקש מבלי להודות בכל טענה וכי המחלוקת תוכרע על יסוד סיכומים בכתב.

תמצית טענות הצדדים:

1.המערער, קבלן הובלות, ניהל חשבון עסקי אצל המשיב. ביום 15.12.12 הוגבל חשבונו לאחר ש- 10 שיקים שמשך סורבו על ידי הבנק בשל היעדר יתרה מספקת בחשבון, במהלך התקופה שמיום 1.12.12 עד ליום 28.11.12.

2.לטענת המערער, הוא רכש בחודש 11/09 משאית מסחרית מסוג וולוו בעלות של 550,000 ₪ באמצעות אשראי שקיבל מהבנק והמשאית שועבדה לפיכך לטובת הבנק, ומשמשת כבטוחה. עוד טען כי הבנק העמיד לו מסגרת לניכיון שיקים בסך 100,000 ₪ וכן חסכון נזיל בסך 15,000 ₪. המערער טוען עוד, כי בדרך כלל השקים לגביהם הוא מבצע ניכיון מכובדים. לאור זאת, לטענתו, לא היה מקום להחזיר את השקים המסורבים ובעיקר שלושה שקים מיום 30.9.12, 22.10.12 ו- 28.11.12. זאת ועוד, מסגרת האשראי שלו הייתה גמישה באופן כזה שהיא עלתה וירדה באופן זמני כדי לענות על צורכי החשבון, ותוך שהבנק כיבד בהזדמנויות רבות שיקים שנמשכו על-ידו גם כאשר הדבר הביא לחריגה ממסגרת האשראי. נוכח כל זאת, לטענת המערער בסיכומיו היה לו יסוד סביר להאמין כי הבנק לא יסרב השקים הנ"ל.

3.הבנק בסיכומיו העלה טענה מקדמית לפיה יש לדחות הערעור על הסף מאחר והמבקש בניגוד לתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב – 1981 (להלן – התקנות) לא צירף המבקש העתק מפנייתו לבנק לבטל את הבאת השקים נושא הבקשה במניין השקים שסורבו והעתק תגובת הבנק לפניה זו.

4.לגופם של דברים טוען הבנק כי אין כל עילה ו/או טעם להסרת ההגבלה ולגריעת השקים, שכן בכל המועדים בהם סורבו השקים נושא הערעור, היה החשבון ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת באותם מועדים. לא נוצר בין הצדדים כל הסכם מכללא אשר הטיל עליו חובה לכבד את השקים אשר הוצגו בחריגה ממסגרת האשראי. לא היה למערער יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השקים נושא הבקשה, שכן השקים הנ"ל סורבו בחריגה ברורה ממסגרת האשראי חרף הנחיותיו של המשיב למבקש לדאוג ליתרה מספקת בחשבון, בכל עת, לכיבוד השקים המוצגים לפירעון.

דיון והכרעה:

6.תחילה אתייחס לטענה המקדמית שהועלתה על ידי הבנק לפיה המבקש היה צריך לצרף לכתב הערעור מסמכים המנויים בתקנה 4(3) לתקנות וביניהם: "העתק מפנייתו של המבקש או של שותף אחר לחשבון אל המשיב בבקשה לבטל את הבאת השיק נושא הבקשה במניין השקים שסורבו, ותשובת המשיב לפניה". אין חולק כי לא צורפה לבקשה פניית המבקש ותשובת הבנק, אולם אין בכך כדי להצדיק דחיית הערעור על הסף. מחוקק המשנה הורה אומנם על צירוף פניה מוקדמת לבנק לכתב הערעור, אך אין בדין קביעה המחייבת פנייה כאמור בטרם הגשת ערעור לבית המשפט, ובהיעדר סייג סטטוטורי מפורש, אין להגביל בשל כך את זכות הערעור לפי החוק (ראו לעניין זה: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א -1981" הפרקליט מד 455).

7.ומכאן לגופם של דברים. המערער מיקד את טענותיו בתצהיר שהוגש מטעמו בשלושה שיקים מתוך עשרת השיקים שסורבו: שיק מיום 30.9.12 בסך 1,500 ₪, שיק מיום 22.10.12 על סך 3,500 ₪ ושיק מיום 28.11.13 אף הוא על סך 3,500 ₪. עיון בתדפיסי הבנק שצורפו מעלה כי השיקים סורבו כדין מאחר שכיבודם היה מביא את חשבונו של התובע לחריגה ממסגרת האשראי (כאשר ביחס לשני השיקים האחרונים עולה כי לא היתה מסגרת מאושרת לחשבון באותה עת). הטענה כי בידי הבנק היוו בטוחות שונות ולפיכך היה עליו לכבד את השיקים הנ"ל איננה משכנעת, שכן משמדובר בבטוחות הרי הן מיועדות לתכלית ספציפית ואין הבנק מחוייב לעשות בהן שימוש לצורך הגדלת האשראי. בכל הנוגע לשיקים לניכיון, הרי מדובר בשיקים שטרם הגיע מועד פירעונם ולא ידוע אם הם יכובדו. המערער לא הציג כל הסכמה עם הבנק המאפשרת לבנק לבצע ניכיון שיקים במקרה של חריגה מהמסגרת, ואף לא טען כי הוא פנה לבנק לבצע זאת כשנודע לו על דבר החריגה ממסגרת האשראי.

8.אשר לטענת המערער כי הבנק כיבד בעבר שיקים על-אף חריגה ממסגרת האשראי, וכי הדבר הצמיח לו ציפיה לגיטימית כי השיקים נשוא הערעור יכובדו, אין בידי לקבלה. ראשית, כפי שמציין הבנק בצדק, טענות אלה כלל לא נטענו בתצהיר שצורף לערעור, ודי בכך כדי להצדיק את דחייתן. שנית, ומעבר לכך, עיון בתדפיסי החשבון שצורפו מעלה כי מרבית השיקים אליהם מפנה המערער בסיכומיו כדוגמאות להסכמת הבנק לכיבוד שיקים בחריגה מהמסגרת, כלל לא חרגו ממסגרת האשראי המאושרת במועד הרלוונטי. מהתדפיס עולה כי אכן במקרים בודדים כובדו שיקים חורגים, כאשר בסמוך לאחר מכן הופקדו סכומים בחשבון שהשיבו אותו לגבולות המסגרת, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה לה טוען המערער, דהינו, כי הדבר גרם לצפייה סבירה מצידו בדבר קיומה של חובה מצד הבנק לכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי שנקבעה.

9.על מנת לבסס טענה לציפייה סבירה אצל הלקוח בדבר קיומה של חובה של הבנק לאפשר משיכת שיקים כאמור, במובן סעיף 10(א)(3) לחוק, יש להוכיח דפוס התנהגות מתמשך, ברור ועקבי בין הצדדים; הסכמת הבנק במקרה כזה או אחר בעבר, לכיבוד שיק חרף החריגה, עשויה להיות מושפעת ממגוון שיקולים של הבנק, ואיננה, כשלעצמה, מלמדת על הסכמה מחייבת להמשך ולפעול באופן זה בעתיד. ראו לעניין זה דברי יצחק עמית במאמרו הנ"ל, בעמ' 436, כדלקמן:

"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. ...

זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי."

וראו לעניין זה האמור בפסק-הדין בע"א 4305/98 (מחוזי – י-ם) מ.צ.י.ג.ה בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים), כדלקמן:

" בענייננו, כמעט כדרך שבשיגרה, כאשר אך מובן הוא שבהגבלה אין למשיב עניין לטובת עצמו, והוא נאלץ לתור אחר "שביל הזהב" בין חפצו לשמור על מעגל לקוחותיו מהם (מכספם) פרנסתו, לבין ניהול הסיכונים העסקיים להם הוא נדרש בגין העובדה שהוא נדון לפעול לתועלת הציבור בעניין ההגבלות על חשבונות שיקים, הרי למרות שאיפשר למערערת לחרוג ממסגרת האשראי המאושר הוא גם סרב באותה עת לכבד חמישה שיקים. ללמדך, שהמשיב, בקיימו את הוראות החוק כדי להגן על הציבור הרחב ממושכי שיקים שלא כדין, גם הבהיר למערערת שנוהג הוא בה לפנים משורת הדין, עת רשאי היה, ובדין, לסרב משיכתם גם של שיקים נוספים. על כן, נשמטת הקרקע תחת טענת המערערת, לפיה קיים חוזה מכללא, ואין אפוא יסוד סביר להנחה שהמשיב חייב בדין לפרוע שיקים נוספים. העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך".

פרשנות הוראות החוק כמפורט לעיל, מושפעת, בין היתר, מהתכלית הציבורית של החוק. תכלית זו חורגת מעניינם של הלקוח ושל הבנק, כשלעצמם, והיא באה לשרת את כלל הציבור, באמצעות הטלת מגבלות אשר ימנעו וירתיעו מפני מתן שיקים שאין להם כיסוי, תוך חשש לפגיעה בצדדים שלישיים ולגרימת מכלול של השפעות כלכליות ומוסדיות שליליות. ראו לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 9162/94 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (פורסם במאגרים), כדלקמן:

" ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק".

וראו לעניין זה גם: רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבנין ועב' בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים).