עד נ' לוי

פסק דין

תביעה לתשלום בגין יצור מערכת סינון אשר לטענת התובע הוזמנה ממנו על ידי הנתבעת.

לטענת התובע, הוזמן ממנו על ידי הנתבעת שירות יעוץ ותכנון מערכת סינון בעבור עיריית חולון, בגינה שולם לו על ידי הנתבעת סך 2,800 ₪. לטענת התובע, התשלום האמור נקבע לאחר הנחה באשר הוצג כלפיו מצג ולפיו קיימים סיכויים גבוהים לכך שהנתבעת תזמין ממנו גם את יצור והתקנת המערכת. לטענת התובע, לאחר שהתכנון אשר הוכן על ידו אושר, פנה אליו מנהל הנתבעת – מר יעקב לוי לשם קבלת הצעת מחיר ליצור והתקנת המערכת. התובע מודה כי בנוסף אליו, פנתה הנתבעת למציעים נוספים. לטענת התובע, הוא הגיש הצעת מחיר וזומן לפגישה עם מנהל הנתבעת. במעמד הפגישה כאמור הודיע לו מנהל הנתבעת מפורשות כי הוא מאשר את הצעתו ולחץ את ידו. לטענת התובע, באותו מעמד חתם מנהל הנתבעת גם על הזמנה ואולם, אמר לו כי הואיל והמזכירה לא נמצאת הרי שההזמנה תועבר עם חתימת הנתבעת למחרת היום. לטענת התובע, בהסתמך על התחייבות מנהל הנתבעת ולחיצת היד הוא הכין בפועל את המערכת בהתאם לתוכניות אשר אושרו. לטענת התובע, בשל נסיבות אישיות הקשורות במנהל הנתבעת, לא עלה בידו לשוחח עימו למחרת היום ורק לאחר שבוע הוא הצליח לשוחח עימו טלפונית. דא עקא, שבאותו מעמד התכחש מנהל הנתבעת לסיכום הדברים בין התובע לבין הנתבעת ואף נסע למפעל התובע על מנת להיווכח כי אמנם המערכת נבנתה .

לטענת התובע, בנסיבות האמורות נכרת בינו לבין הנתבעת הסכם בעל פה אשר בהסתמך עליו ייצר התובע את המערכת בעבור הנתבעת. משכך, לטענת התובע, הוא זכאי לתמורה בגין המערכת בהתאם להצעת המחיר בסך של 12,500 ₪. זאת ועוד, לטענת התובע, הוא זכאי לקבל מאת הנתבעת גם את הסכום המקורי שהיה עליה לשלם בגין התכנון , דהיינו, הוא זכאי להשבת ההנחה אשר ניתנה לנתבעת בסך של 2,800 ₪.

לטענת הנתבעת,היא אמנם הזמינה מאת התובע את תכנון המערכת ואולם, לא התחייבה מעולם לבצע את ההזמנה של יצור המערכת מאת התובע. לטענת הנתבעת, ראייה לאמור ניתן למצוא בכך שהנתבעת פנתה לקבלת מספר הצעות מחיר ליצור כפי שמודה התובע מפורשות. לטענת הנתבעת, לא התחייבה כלפי התובע לאחר קבלת הצעת המחיר לכך שהוא יהא זה שייצר את המערכת ובהקשר זה, לטענתה, ייצור המערכת בפועל על ידי התובע נעשה כאמצעי לחץ על הנתבעת לרכוש את המערכת ממנו הגם שבפני הנתבעת עמדו הצעות מחיר נמוכות יותר. זאת ועוד, לטענת הנתבעת הואיל והתכנון של התובע היה זה אשר אושר על ידי עיריית חולון ועל מנת להחליף קבלן המבצע נדרש אישור העירייה, ככל הנראה הסתמך התובע על כך שאישור כאמור לא ינתן ומשכך, מיהר וייצר המערכת בעצמו. כך או כך, הנתבעת מכחישה הזמנת יצור המערכת מאת התובע ויתרה מכך, הציגה מסמכים ולפיהם הזמינה המערכת מחברה אחרת לאחר שקיבלה אישור מעיריית חולון להחליף הקבלן המבצע. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעת , דין תביעתו של התובע להדחות.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ומנהל הנתבעת איש איש לגירסתו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, כי דין תביעתו להדחות.

כך, התובע לא הציג , ראיות כלשהן אשר יש בהן בכדי לתמוך בגרסתו וזאת, מלבד עדותו. עדות התובע, מהווה עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 ומשכך, פסיקה בהסתמך על עדות כאמור בלבד דורשת נסיבות מיוחדות אשר אינן קימות במקרה בפני.

אציין בנוסף כי אמנם כטענת התובע ההסכם נשוא התביעה אינו טעון כתב כתנאי למתן תוקף ואולם, הואיל והתובע טוען להסכם בעל פה הרי שחלה עליו החובה להוכיח את עצם כריתתו של ההסכם. כריתת ההסכם נתמכה בעדות התובע ונשללה במסגרת עדות מנהל הנתבעת ומשכך, מאזן ההסתברויות הינו לכל הפחות מאוזן.

יתרה מכך, אמנם כאמור אין חובה לכך שהסכם יהיה בכתב ואולם, במקרה של הזמנת עבודה שכרוכה בייצור מיוחד של מערכת שהיא לכאורה ספציפית לנתבעת, היה מצופה כי התובע לא יתחיל בעבודתו מבלי שתהיה בידו אינדיקציה ברורה להתקשרות הנתבעת מולו. במאמר מוסגר אציין כי התובע טען שמנהל הנתבעת חתם על ההסכם ואולם, אמר לו כי למחרת יועבר אליו הסכם חתום על ידי הנתבעת – הסכם אשר אין עוררין כי לא הועבר אל התובע. בנסיבות אלו, התובע היה מודע לנחיצות בהזמנה כתובה ועל אף האמור הרי שבפועל – לטענתו – החל בייצור גם טרם קבלת הזמנה כתובה.

לאמור יש להוסיף כי הוצגו בפני ראיות על ידי הנתבעת ומהן עולה כי הנתבעת בפועל הזמינה ואף שילמה על מערכת שיוצרה על ידי קבלן אחר , ראיות התומכות אף הן בכך שהנתבעת לא גמרה בדעתה להתקשר עם התובע.