על החלטת ביהמ"ש הצבאי בשומרון (בפני כב' השופט רס"ן דוד קדוש)

מיום 02.11.15

(הערעור התקבל)

תאריך הישיבה: 01 בדצמבר 2015, י"ט בכסלו התשע"ו.

פסק דין

מסגרת הדיון בערעור

השאלה העומדת להכרעה במסגרת ערעור זה ממוקדת, והיא מה הם סדרי הדין הראויים לקיומו של דיון בבקשה למעצר המתנהלת כשקיים צו מניעת מפגש בין העצור לסנגורו.

שאלה זו התעוררה במספר דיונים שהתקיימו בפני ביהמ"ש קמא, במסגרתם דן ביהמ"ש באפשרות כי יינתן לסנגור להיות נוכח בדיון מבלי שיצור קשר עם העצור, בין באמצעות הצבת חציצה פיזית ביניהם ובין אם תוך מתן אפשרות לשניים להתראות, ולו בקצרה, בתחילת הדיון, מבלי לשוחח.

החלטות שונות שניתנו על ידי ביהמ"ש קמא הביאו לדיון עקרוני בסוגיה, שהתקיים במסגרת בקשה להארכת מעצר בעניינו של המשיב. במהלך הדיון, טענו הצדדים את טענותיהם ובסופו נתן ביהמ"ש קמא החלטה נקודתית, בה דחה את בקשת הסנגור באופן פרטני. בהמשך, נתן ביהמ"ש החלטה מקיפה, בה התייחס לסוגיה העקרונית. 

טיעוני הצדדים בפני ביהמ"ש קמא

בהחלטתו מאירת העיניים של ביהמ"ש קמא, נסקר המצב המשפטי ונסקרו טענות הצדדים. בקשת הסנגור הייתה, כאמור, לאפשר לו הִתראות קצרה עם מרשו באולם ביהמ"ש בעת הדיון, על מנת שיודיע לעצור כי הוא מייצגו, ומבלי שיחליפו דברים ביניהם. אפשרות שנייה שהועלתה על ידי הסנגור, היא לקיים את הדיון בהארכת המעצר כשעורך הדין ומרשו נוכחים בו זמנית באולם הדיונים, אך מתקיימת הפרדה מלאה ביניהם. לדעת הסנגור, שתי האפשרויות מצויות בגדרי שיקול הדעת אותו העניק המחוקק לביהמ"ש במסגרת הסיפא לסעיף 59א לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009 (להלן: הצו), אליה נחזור בהרחבה בהמשך דברינו.

הסנגור סבר כי סדרי דין אלה, מביאים לידי ביטוי ראוי את הזכות החוקתית לנוכחות ולייצוג, גם במצב בו מתקיים צו מניעת מפגש.

מנגד, נפרסה בפני ביהמ"ש קמא עמדת התביעה הצבאית וגורמי החקירה, לפיה כל אפשרות למפגש בין העצור לבין עורך דינו תסכל את מהות הצו, שנועד למנוע העברת מידע כלשהו בין השניים. בהתאם, סברה התביעה כי יש לדחות את שתי האפשרויות שהועלו על ידי הסנגור באופן גורף.

החלטת ביהמ"ש קמא

בתום דיון מעמיק בחוק ובפסיקה, הגיע ביהמ"ש קמא למספר מסקנות עקרוניות.

הראשונה, כי ביהמ"ש מוסמך לאפשר הִתראות קצרה של עו"ד עם העצור (להלן: הִתראות) או קיום דיון בנוכחות השניים, תוך יצירת הפרדה פיזית ביניהם (להלן: דיון בהפרדה). ביהמ"ש קבע כי, ככל שגורמי החקירה מבקשים למנוע שימוש בסדרי דין אלה, עליהם לנמק את התנגדותם באופן פרטני, תוך התייחסות לעוצמת הפגיעה העלולה להיגרם לחקירה ולהצטברות שפגיעה זו תתממש.