עד"י 2584/15התביעה הצבאית נ' מוחמד אחמד קאסם מרעי

ההליכים הרלוונטיים בבית המשפט קמא

המשיב הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות שעניינן גניבה בלקיחה וניסיון שוד תוך שימוש בכוח.

ביום 04.12.10, בישוב כוכב יעקב, פרץ המשיב לרכב, תוך שהוא שובר את החלון הקדמי. המשיב פירק רדיו דיסק, מסך די. וי. די. וטלפון קבוע שהיו בתוך הרכב.

בתאריך 29.03.14, בחווארה, הבחין המשיב במונית, שנהגה עצר בצד הדרך וירד ממנה כשהיא עדיין מונעת. המשיב נכנס למונית והתיישב בכיסא הנהג. נהג המונית, שהבחין בנעשה, זינק לעבר המשיב ותפס את ההגה כשגופו מחוץ למונית, על מנת למנוע מהמשיב לנסוע. המשיב מצידו החל מכה את נהג המונית ודוחף אותו. המשיב גם התחיל בנסיעה על אף שנהג המונית המשיך להחזיק בהגה כשגופו מחוץ למונית כאמור. המשיב נסע באופן זה כ-150 מטרים, התנגש ברכב אחר ונעצר רק לאחר שנהג מונית הצליח להכניס את גופו לתוך המונית ולדרוך על הבלמים, דבר שהביא להתנגשות המונית בערימת חול. כל אותה העת הכה המשיב את המנהג באגרופיו. הנהג נחבל ונזקק לטיפול רפואי.

במסגרת הטיעונים לעונש, הגישה התביעה את הרישום הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה משנת 1998. כמו כן, הוגש מסמך בחתימתו של נהג המונית, בו פירט שבאירוע המדובר נגרמו לו חבלות והוא עדיין סובל מכאבי גב ומטראומה. הנהג הביע את תקוותו כי ביהמ"ש ימצה את הדין עם המשיב בגין אירוע אשר היה עלול להסתיים בצורה הרבה יותר חמורה מבחינתו.

בהמשך, שמע ביהמ"ש קמא את טיעוני הצדדים לאחר שדן בנסיבות ביצוע העבירה ועמד על שורה של פסקי דין שניתנו בערכאות צבאיות ואזרחיות שונות, גזר על המשיב 15 חודשים מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה, קנס בסך 2,000 ₪ ופיצויים לנהג המונית ולבעלי הרכב בסך 1,000 ₪ ו-500 ₪ בהתאמה.

הערעור ותשובת ההגנה

התביעה הצבאית סברה כי העונש האמור חורג באופן מהותי לקולא, ועל כן, הגישה את הערעור הנוכחי. לשיטת התביעה, ביהמ"ש קמא הטיב לנסח את חומרת מעשיו של המשיב ואת הערך החברתי שנפגע מהם, אך שגה כשגזר עונש שאינו הולם חומרה זו. התביעה הדגישה את סכנת החיים שנשקפה לנהג וכן את החבלות שנגרמו לו בפועל והפגיעה הנפשית ממנה הוא עדיין סובל. לדעת התביעה, נכונות המשיב לעשות שימוש באלימות ועברו הפלילי מצדיקים אף הם החמרה עונשית. התביעה הוסיפה וטענה כי העבירה לא הושלמה עקב נסיבות חיצוניות למשיב. לאור האמור, עתרה התביעה להחמרה משמעותית בעונש.

מנגד, טען הסנגור כי אין להקל ראש בעונש המאסר שהוטל על המשיב. הסנגור הדגיש את חוסר התכנון של העבירה. לשיטתו, דובר בסך הכל ב"ניצול הזדמנות" שנקרתה בדרכו של המשיב, שהתפתחה למעשה לא מתוכנן. הסנגור ציין כי העבירה נטולת כל תחכום והיא אף אינה מאפיינת את הליכותיו של המשיב. באופן דומה, ביקש הסנגור להתעלם מעברו הפלילי של המשיב, לאור נושנותו. הסנגור מסר כי המשיב שינה את אורחות חייו, התחתן ועובד. הסנגור הפנה אף לעובדה כי המשיב הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה. בנסיבות אלו, ביקש הסנגור שלא להחמיר עם המשיב ולאפשר לו להשתחרר בתום ריצוי מלא של עונשו.

אף המשיב ביקש את רשות הדיבור וחזר על חרטתו. הוא תיאר את רצונו לשוב לאשתו ולשתי בנותיו הקטנות ומסר כי מעד כשראה את הרכב מותנע ונטוש.

דיון והכרעה

נסיבות החומרה והקולא האופפות את עינינו פורטו באופן יסודי על ידי ביהמ"ש קמא. מחד גיסא, יש חומרה לא מבוטלת בניסיונו של המשיב לגנוב רכב המשמש לפרנסתו של בעליו, תוך נכונות לנקוט באלימות לא מועטה על מנת להשלים את ביצוע העבירה. אמנם העבירה לא תוכננה מראש ואולם עצם העובדה כי המשיב התפתה לבצע את העבירה, יכולה ללמד על נטייה עבריינית. אם נוסיף על כך את העבירה הראשונה, הרי שבפנינו נאשם שאינו בוחל בביצוע עבירות רכוש, גם אם אלה מחייבות תעוזה, בין אם בכניסה ליישוב יהודי ובין אם בנקיטת אלימות כאמור. זאת ועוד, המשיב העמיד את נהג המונית בפני סכנה לא מבוטלת, כשהחל בנסיעה בזמן שהנהג נתלה על מוניתו. יש אף לזכור כי לולא התערבות נהג המונית היה המשיב משלים את העבירה ללא היסוס.

מאידך גיסא, לא ניתן להתייחס למשיב כעבריין סידרתי. חלפו כ-17 שנים מאז הרשעתו הקודמת ובין שתי העבירות בהן הורשע, עבר פרק זמן משמעותי. העובדה כי העבירה לא תוכננה אף היא מחזקת את הקביעה האמורה. מעבר לכך, המשיב הודה במיוחס לו והביע חרטה. זאת ועוד, יש להתחשב בעובדה כי עבירת השוד לא הושלמה.

בע' 2089+2097/13, נדון עניינו של אדם שהיה מעורב בשתי עבירות בנסיבות דומות לענייננו, האחת של גניבת רכב תוך שימוש בכוח, והשנייה של ניסיון שוד תוך שימוש בכוח. באותו עניין קבע בימ"ש זה כי "עבירות אלימות מהסוג שביצע המערער מצדיקות ענישה חמורה ומרתיעה". ביהמ"ש אף אישר את קביעתו של ביהמ"ש קמא כי מתחם הענישה הראוי לעבירת הניסיון לשוד הינו בין 6 ל-50 חודשי מאסר. בדומה, בע' 2289+2219/10 שושה נ' התוב"ץ, אושר עונש של 30 חודשי מאסר בגין עבירה של ניסיון שוד, בעלת מאפיינים חמורים במקצת מהאירוע הנוכחי.

כמו כן, בע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.04.13), קבע ביהמ"ש העליון מתחם עונשי של 24-6 חודשי מאסר לעבירות שוד, ללא תכנון מוקדם וללא שימוש בנשק, תוך שלנפגע העבירה נגרמו נזקים קלים בלבד.

עיננו הרואות כי פסיקת ביהמ"ש זה ואף פסיקת ביהמ"ש העליון, מדגישות את הצורך להגיב בחומרה למעשה שוד, גם כאשר אלה לא תוכננו ולא הובילו לפגיעה משמעותית בקורבן. בעבירות אלה הנכונות לשימוש באלימות ופוטנציאל הנזק הלא מבוטל, מצדיקים ענישה מרתיעה.