עד"י 2486/16

ים     עד"י 2486/16

 ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של ביהמ"ש הצבאי ביהודה

(כב' השופט רס"ן אוריאל דרייפוס)

בתיק מס' 1988/16 מיום 26.05.16

(הערעור על הכרעת הדין נדחה

הערעור על גזר הדין התקבל)

 תאריך הישיבה: 23 ביוני 2016, י"ז בסיון התשע"ו.

 פסק דין

ההליך בערכאה הראשונה

המערער הורשע – לאחר שמיעת עדים – בביצוע עקיפה מסוכנת, בכך שביום 23/7/15 נהג ברכב, ועקף רכב שנסע לפניו, כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק שמספיק לביצוע עקיפה בטוחה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש גזר כב' השופט רס"ן אריאל דרייפוס על המערער קנס בסך 2,000 ₪, פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 4 חודשים – תוך ניכוי 19 יום שבהם נשלל רישיונו מנהלית – ופסילת רישיון נהיגה על תנאי. המערער אמור היה להפקיד את רישיונו תוך 30 יום ממתן גזר הדין.

המערער הגיש ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש.

טיעוני הצדדים בערעור

בערעור בכתב ובעל פה טען הסנגור הנכבד, כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה. מטעם התביעה העיד רק השוטר שרשם את הדוח, ולא הובא להעיד שוטר נוסף שנכח ברכב; ואילו מטעם ההגנה העידו שני עדים, המערער ואדם נוסף שישב ברכבו, והם מסרו כי העקיפה נעשתה בקטע כביש שבו היה קו הפרדה מקוטע, והיה מרחק מספיק בין הרכב שבו נסעו לבין הרכב שנסע מולם. לא נמצאו סתירות בין העדויות ואין סיבה שלא לקבלן.

לעניין העונש טען הסנגור, כי עונש הפסילה שהוטל על המערער חמור פי כמה מן המקובל בערכאה הראשונה בהסדרי טיעון בעבירה זו. המערער בן 57, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1987 ולחובתו עבירות מעטות בלבד. הוא עובד כרצף, וזקוק מאד לרכב כדי להגיע למקומות העבודה השונים שלו.

התובע טען, כי הכרעת הדין של בית המשפט קמא מבוססת בעיקרה על ממצאי מהימנות. בית המשפט לערעורים ממעט להתערב בממצאים מסוג זה, והסנגור לא הצביע על נסיבה שהופכת את המקרה הזה לאחד מאותם חריגים, המצדיקים התערבות בממצאים אלה.

לעניין גזר הדין טען התובע, כי העונשים שהוטלו מאוזנים ומידתיים. המערער לא הודה ולא חסך מזמנו של בית המשפט, ולכן אין הוא יכול לצפות כי עונשו יהיה כעונשם של נאשמים שסיימו את משפטיהם בהסדרי טיעון. כמו כן, לחובת המערער הרשעות קודמות. לעבירת העקיפה המסוכנת יש עונש פסילה מינימאלי של 3 חודשים, ועל כן קשה לקבל את הטענה, כי עונש של 4 חודשים פסילה בפועל הוא עונש חמור המצדיק התערבות של ערכאת הערעורים.

איש מן הצדדים לא הציג במהלך הדיון פסקי דין שיתמכו בטענותיו לעניין רמת הענישה המקובלת בתיקים מסוג זה. אפשרתי לצדדים להגיש לעיוני תוך שבוע פסיקה שתתמוך בטיעוניהם. רק התביעה הגישה פסיקה כזו, אך כפי שאציין להלן, לא היה בה כדי לתמוך בטענותיה לעניין העונש.