עד"י 1243/15וליד תופיק צאלח סאלמי נ' התביעה הצבאית

הערעור הנוכחי נסוב על רכיב הקנס שבגזר דינו של בית משפט קמא.

ההרשעה וגזר הדין

המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו ניסיון לעבירה נגד קיום הסדר הציבורי. כתב האישום מגולל את מעורבותו של המערער בניסיון לפתוח קווי טלפון סלולאריים, תוך שהמערער חושד כי קווים אלה משמשים אסירים ביטחוניים בכלא הישראלי. ראשיתה של הבקשה בפנייתה של דוניה ואכד אל המערער על מנת שיסייע בפתיחת הקווים כאמור. לאור פנייה זו, ניסה במספר הזדמנויות לפתוח את הקווים כמבוקש. בתמורה לכך קיבל 5,000 ₪. בהמשך, ולאחר שבהזדמנות נוספת נחסמו קווי טלפון, הדריך המערער את דוניה הנ"ל באשר לשיטת פעולת פתיחתם של הקווים, על מנת שתוכל לבצע זאת בעצמה.

במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, עתרו במשותף לגזור על המערער שלושה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה, לצד הפעלת מאסר מותנה בן עשרה חודשים, שבעה חודשים במצטבר והיתרה בחופף. עוד עתרו הצדדים להטלת קנס שייקבע על ידי בית המשפט.

בגזר דינו עמד בית משפט קמא על החומרה ועל פוטנציאל הנזק שבמתן אפשרות תקשורת לא מבוקרת לאסירים ביטחוניים. עוד ציין בית המשפט כי על פי פסיקת בית משפט העליון, שאומצה בפסיקת בית משפט זה, יש להחמיר בעבירות דומות. הודגש עוד כי אין צורך להוכיח שהסיכון מומש בפועל ומשנעשה על ידי המערער כל הנדרש לשם יצירת פוטנציאל שכזה, ללא כל אפשרות מניעה מצידו, ראוי הוא לענישה משמעותית. בית המשפט הדגיש כי המערער הורשע בניסיון לפתוח קווים במספר הזדמנויות ואף בהדרכה של אדם נוסף באשר לשיטה לפתיחת הקווים. בית המשפט אף עמד על חמש הרשעותיו הקודמות של המערער, שהאחרונה שבהן נגעה לעבירה של פתיחת והשמשת קווי טלפון עבור אסירים פלסטיניים שהיו כלואים בישראל, הרשעה שהביאה להפעלת מאסר מותנה כאמור. בהמשך, פירט בית המשפט שיקולים פרטניים נוספים, ביניהם העובדה כי המערער ביצע מספר ניסיונות להסדיר את הקווים, אך הדבר לא צלח, הודאתו באשמה ורמת הענישה שנקבעה לעניינה של דוניה הנ"ל שנשפטה ל-42 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות חמורות יותר. בית המשפט אף פירט בנוגע לענישתם של שני מעורבים נוספים בעבירות דומות. לבסוף, סקר בית המשפט את דבריו של המערער, שציין כי דחה פניות אחרות לסייע לאסירים עד שנעתר לבקשתה של דוניה. המערער אף הביע חרטה וטען כי מצבו הכלכלי בכי רע. לאור כל אלה, אישר בית משפט קמא את ההסדר בין הצדדים בכל הנוגע לרכיבי המאסר. בשלב זה, פנה בית המשפט לבחינת גובה הקנס אותו יש להטיל על המערער וקבע כי המערער שב לסורו מתוך בצע כסף. בית המשפט קבע כי לא הוגשה לו כל ראייה התומכת בטענת הסנגוריה כי הוא סובל ממצב כלכלי ירוד ביותר. בית המשפט אף איבחן בין העונשים שנגזרו על השותפים. על רקע כל אלה, הטיל בית המשפט על המערער קנס בסך 20,000 ₪ או שמונה חודשי מאסר תמורתם.

הערעור ותשובת התביעה

מכאן הערעור הנוכחי, במסגרתו טענה הסנגורית מספר טענות. ראשית, נטען כי בית המשפט התעלם מנתוניו של המערער ושל המציאות הכלכלית באזור, ההופכת את הקנס האמור למשמעותי עוד יותר. שנית, נטען כי לנוכח המאסר הממושך והפעלת המאסר המותנה, לא היה צורך בהטלת קנס כה גבוה על מנת ליצור הרתעה. מעבר לכך, הסנגורית הפנתה לעובדה כי המערער פעל מתוך עצימת עיניים בלבד. עוד הדגישה הסנגורית את העובדה כי המערער פעל מתוך מצוקה כספית קשה והפיק רווח קטן מאוד. לעומת זאת, מעורבים נוספים, בהם דוניה, השיגו רווח רב יותר ולא נגזר עליהם קנס. לבסוף, הפנתה הסנגורית לעובדה כי העבירה לא גרמה כל נזק. לצד טענות אלה קבלה הסנגורית על הזמן הרב שנדרש לבית משפט קמא לגזור את הדין, זמן שמנע ממנו להתייצב לפני וועדת שליש. עוד ציינה הסנגורית כי גם ההתנהלות סביב הקראת גזר הדין הייתה לקויה, כשזה נמסר בשעה מאוחרת, מבלי שהייתה יכולת לסנגורית לשוב ולהתייצב בבית המשפט. לאור האמור, ביקשה הסנגורית להסתפק בקנס שאינו עולה על פי שניים מהרווח שהושג.

מנגד, התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, העובדה כי המערער חזר לסורו חייבה ענישה משמעותית אשר חלקה צריך להתבטא בפגיעה בכיסו. התביעה התייחסה לעונשים שנגזרו על יתר המעורבים, בניהם יזיד ג'בארה שקיבל 35,000 ₪ עבור שירותיו לאסירים ונקנס ב-50,000 ₪. בנסיבות אלה, סברה התביעה כי העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא סביר והולם.

דיון והכרעה

ביסוד הדברים, הצורך לגזור על המערער עונש אשר יהלום את מעשיו. ענישה זו, נדרשת לממש איזון ראוי בין כלל שיקולי הענישה הקשורים למעשה ולעושה, אלה לחומרה ואלה לקולא.

בענייננו עומדים לא מעט שיקולים המחייבים ענישה מחמירה.

ראשית, כבר נקבע לא פעם כי מתן אפשרות לאסירים ביטחוניים ליצור התקשרויות בלתי מבוקרות, יוצר סיכון ביטחוני של ממש, בסכלו את אחת ממטרות בידודם של האסירים הביטחוניים מהחברה (ראו ע"פ 8926/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.01.13), ע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' רבעא (פורסם בנבו, 15.07.12), עד"י 2692/12 התוב"ץ נ' שראיעה (פורסם בנבו, 18.12.12) וכן, עד"י 1552+1590/13 עואד נ' התוב"ץ (פורסם בנבו, 03.09.13)

יתרה מזו, הפסיקה עמדה על הקלות בה ניתן לבצע את העבירה האמורה, כאשר כיום אין צורך בהברחה פיזית של כרטיסי "סים" על מנת לאפשר התקשרויות מטלפונים המצויים בידיהם של אסירים כאמור.

על רקע זה, הודגשה נחיצותה של ענישה ממשית שתיצור הרתעה.

בענייננו, צורך זה מוגבר לנוכח העובדה כי המערער חזר לסורו על אף שכבר ריצה עונש מאסר בגין עבירה דומה ולמרות המאסר המותנה אשר היה תלוי ועומד נגדו.

לצד שיקול מרכזי זה, ניתן למנות, לחומרה, את העובדה כי המערער אף מסר לאדם שלישי את פרטי השיטה לפתיחת הקווים, דבר היוצר פוטנציאל פגיעה נוסף.

מעבר לכך, מן הראוי אף להתייחס לעברו הפלילי הקודם של המערער, הכולל לא פחות מחמש הרשעות.