עד"י 1153/14 התביעה הצבאית נ' פואד אבראהים אסמאעיל אלנואג'עה

ביום 27.1.11 התרחש אירוע אלים בין שלושה מתלוננים לבין המשיבים ובני משפחותיהם בסמוך ליישוב סוסיא. הרקע לאירוע הינו סכסוך קרקעות. במהלך האירוע, שהחל כוויכוח והחריף לאלימות שכללה יידוי אבנים, נפצעו שניים מהמתלוננים.

נגד שלושת המשיבים הוגש כתבי אישום בגין עבירה של יידוי חפצים כלפי המתלוננים. במסגרת הליך ההוכחות, נשמעו המתלונן אבידן אופיר (להלן - המתלונן אופיר) והמתלונן אילן וילנדה (להלן - המתלונן אילן), והוגשו ראיות נוספות, ובכלל זה צילומי וידאו של חלקים מהאירוע. כמו כן נשמעו המשיבים.

הכרעת הדין בערכאה הראשונה

בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי העדים שנשמעו לוקים כולם בהטיה חזקה של העובדות, כל צד לטובתו. הן עדויות המתלוננים והן עדויות המשיבים, נקבעו כלא אמינות. לפיכך, כתשתית ראייתית מרכזית הסתמך בית משפט קמא בעיקר על צילומי הווידיאו, שהן בבחינת ראיה אובייקטיבית.

בית משפט קמא תיאר את התמונה העובדתית שנגלתה לפניו באופן הבא (פסקאות 4-6 להכרעת הדין):

4. "ניתן לתאר את תצרף הראיות שהתגלה במשפט באופן הבא: המתלוננים אילן, אבידן ותומר, מתגוררים בסמוך לסוסיה ומעבדים את אדמות האזור. משפחת נואג'עה מתגוררת באיזור ומשתמשת בשטחים למרעה ולחקלאות. במשך שנים, חלוקים הצדדים בנוגע לזכויות השימוש בשטחי האזור - שטחים אשר לא עברו הליך של הסדר מקרקעין ואינם רשומים במרשם המקרקעין. העימותים מתלקחים לעיתים לאלימות ואז נקראים הצבא ומשטרת ישראל למקום ומפרידים בין הניצים. בהמשך, נפתחות תלונות הדדיות במשטרה.

5. ביום האירוע, 27/01/11, זיהו המתלוננים שעדר הצאן של משפחת נואג'עה נכנס לשטח שלטענתם שייך להם. במקום התפתח עימות, שבמהלכו שני הצדדים השליכו אבנים. בסרטון שהוגש על ידי ההגנה, נראה אילן משליך אבנים לעבר בני משפחת נואג'עה. מייד לאחר מכן, הם משליכים אבנים לעברו. האירוע בזירה הראשונה הסתיים במהירות, עם עזיבתם של המתלוננים את המקום.

6. אלא שלאחר שעה קלה שוב נפגשו הניצים, בזירה שנייה - בקו פרשת המים, שבסמוך למאהל של משפחת נואג'עה. גם כאן מספר סרטונים מתעדים את האירוע. תחילה, התפתח עימות מילולי חריף. המתלוננים חמושים במקלות ובמצלמות ומלווים בכלב רועים לבן ובכלב שחור (שעזב בהמשך); ובני משפחת נואג'עה חמושים באבנים ובמצלמות. לאחר כעשר דקות, ובעוד הצדדים מתעמתים מילולית, הגיעו בריצה אל זירת האירוע מחמד ופואד והשליכו אבנים לעבר המתלוננים. בני משפחת נואג'עה ניסו לעצור בעדם ולמנוע את השלכת האבנים, אולם נכשלו בכך. הייתה זו "יריית הפתיחה" לעימות הפיזי - שהתאפיין בפרץ אלימות הדדי משני צידי המתרס: בני משפחת נואג'עה ביידוי אבנים מאסיבי ופגיעה במתלוננים, והמתלוננים, בהם בלט בעיקר אילן, בשימוש במקל שבידו. איש מהצדדים לא נסוג לאחור; עמראן ומחמד זרקו מספר אבנים לעבר המתלוננים; אילן החזיק במקל שאורכו כמטר והוא מחודד בקצהו. הוא הכה באמצעות המקל בראשו של אחד מבני משפחת נואג'עה, אשר זרק לעברו אבן. לאחר מספר שניות, הגיע כוח צה"ל למקום ופרץ האלימות בא לכדי סיום. במהלך האירוע, נחבלה ידו של אילן. בעקבות זאת, נעצרו המתלוננים לחקירה ונחקרו תחת אזהרה. גם הנאשמים נעצרו ונחקרו תחת אזהרה, אך רק מאוחר יותר."

בית המשפט קמא התייחס לטענת התביעה, כי יש לפצל את האירוע לשני אירועים נפרדים, האחד מתייחס לזירה הראשונה, והשני מתייחס לזירה השנייה. בית משפט דחה טיעון זה, תוך שהוא מנסח את מסקנתו העובדתית כדלקמן (בפסקה 31):

"אינני יכול לקבל את טענת התביעה, כי יש לפצל את האירוע לאירועי משנה ולדון בכל אחד מהם בנפרד. עדי התביעה עצמם, בעדותם הראשית, התייחסו אל האירוע על שתי זירותיו כאל אירוע אחד. הם הדגישו כי ההתרחשויות שבזירה הראשונה הן שהולידו את ההתרחשויות שבזירה השנייה. כך עולה ממכלול חומר הראיות וכל הבחנה וניתוק בין האירועים יהיו מלאכותיים."

עוד נקבע בהכרעת הדין, כי המשיבים אכן ביצעו עבירה של יידוי חפצים כפי שיוחס להם, ולא עומדת להם טענת הגנה עצמית, כפי שהועלתה על ידי הסנגוריה. למרות קביעה זו, הורה בית משפט קמא על ביטול כתבי האישום, וזאת בטענה של אכיפה בררנית. לטעמו של השופט קמא, הוכח כי המשיבים זכו ליחס מפלה, לעומת המתלוננים, שגם הם נטלו חלק באותו אירוע. לדעתו, חלקם של המתלוננים באירוע אינו נופל מזה של המשיבים בכל הנוגע לאלימות שהתפתחה, אולם בשונה מהמשיבים, חקירתם לא הגיעה לכלל מיצוי ולא הוגש נגדם כתב אישום.

יש לומר כי השופט קמא המתין זמן רב לקבלת עמדת גורמי האכיפה באשר לחקירה ולהעמדה לדין של המתלוננים, אולם עמדה זו לא ניתנה. לבסוף הגיע למסקנה כי אין להמתין עוד, והניח כי לא יינקטו כל הליכים כנגד המתלוננים. עניין זה הקים לדעתו טענה של אכיפה בררנית, ובשלה, כאמור, הורה על ביטול כתבי האישום.

על הכרעה זו, כאמור, הוגשו ערעורי התביעה שלפניי.

הערעורים

לטענת התביעה, בית משפט קמא שגה כאשר הורה על ביטול האישומים נגד המשיבים. לטעמה, לאחר שהחליט כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה לכך שהמשיבים ביצעו עבירה כפי שיוחס להם, היה נכון להרשיעם.

התביעה טענה כי לא עומדת למשיבים טענת אכיפה בררנית ממספר טעמים: