עג'רמי(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1.הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, בטענת התיישנות. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים.

2. התביעה הינה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה ע"י עזבונה ויורשיה של המנוחה וודאד עג'רמי, תושבת רפיח שברצועת עזה, אשר נהרגה לטענת התובעים, ביום 18.10.03, בעיר מגוריה, כתוצאה מירי של חיילי צה"ל.

התביעה הוגשה ביום 13.12.11, בבית משפט השלום בירושלים, והועברה לבית משפט זה, ע"פ החלטת כב' הש' שושנה ליבוביץ' מיום 17.4.13, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב - 1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לעניין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא ההגנה לישראל.

3.הנתבעת טענה, כי התביעה התיישנה עובר להגשתה – למעלה משמונה שנים לאחר האירוע בו נפגעה המנוחה, בהסתמך על הוראת ס"ק 5(א)(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) המורה: "לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה...".

4.התובעים הגישו תביעתם בעילה האמורה, לראשונה, ביום 16.10.05 [ת.א (שלום י – ם) 10251/05]. התביעה האמורה נמחקה ביום 3.2.09, מחוסר מעש, שכן לא ניתן היה להמשיך בניהול ההליך, משנבצר מן התובעים להכנס לתחומי מדינת ישראל, ולהתייצב בבית המשפט. במסגרת פסק הדין, אשר מחק את התביעה, העיר ביהמ"ש הנכבד: "אם יחודשו ההליכים במסגרת תובענה אחרת, יש להניח שהנתבעים לא יעלו טענת התיישנות אף אם תתיישן עילת התביעה".

התובעים הגישו תביעה שניה באותה עילה, ביום 7.2.10 [ת.א (שלום י – ם) 2221/10]. הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, בשל התיישנות עילת התביעה עובר להגשתה. ביהמ"ש הנכבד דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 17.10.10, בקבעו בין היתר: "...לטענת המדינה אין מקום לדון בתובענה זו מאחר ועילתה התיישנה לאחר שחלף פרק זמן של למעלה משנתיים מיום המעשה נשוא התביעה. לשיטת המדינה, המקובלת עליי כעיקרון, לא חלים החריגים שבחוק ההתיישנות על האמור בסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952. לפיכך, ועל אף העובדה שהתביעה נמחקה, אין מקום למנות את פרק הזמן בו התקיימו ההליכים, ואין לתת כל משקל לסיבה בגינה נמחקה התביעה הקודמת. בדיון היום הבהיר ב"כ המדינה כי לא ניתן לדעת מתי ישתנה המצב המונע את כניסת תושבי עזה לתחומי ארץ ישראל, ואין מקום לפגוע ביכולת הנתבעת לנהל את הגנתה ולהורות לה לשמור את ראיותיה לפרק זמן בלתי מוגבל.

...כפי שציינתי לעיל, ההנחה לפיה לא חלים החריגים שבחוק ההתיישנות על ההוראה הספיציפית שבחוק הנזיקים האזרחיים מקובלת עליי כעיקרון. עם זאת, קיים קושי רב בקבלת הטענה לפיה בשל החלטה פוליטית המונעת כניסה לישראל ימנע בפועל הדיון מכל תביעה משפטית של תושבי עזה, וכפועל יוצא מכך תידחנה בסופו של דבר כל התובענות כולן בשל טענת התיישנות לאחר שהתביעות תמחקנה בשל אי היכולת לדון בהן לגופן. אפשרות אחרת, שבה ייתכן שבית המשפט יאלץ לנקוט, היא הותרת תיקים פתוחים למשך עשרות שנים עד שניתן יהיה לדון בהם, וכל זאת כדי להימנע מהעלאת טענת ההתיישנות. מסופקני אם ניתן להגיע לתוצאה משפטית מעין זו מבלי לקבוע בדבר חקיקה כי נשללת זכות התביעה מתושבי עזה.

...בנסיבות אלה סבור אני שיש לדחות את טענת ההתיישנות בתובענה הספציפית, גם על יסוד ההסכמה העקרונית של המדינה אותה יכלו התובעים לפרש כמעין הבטחה שלטונית.

...אם יתברר בשלב הבאת הראיות שאין באפשרות העדים להיכנס לארץ, יהא על התובעים להגיש עתירה מתאימה לבג"צ, ואז ניתן יהיה לבחון אם בכלל ניתן לקיים דיון בהליכים אלה".

ביום 1.6.11, נמחקה מחוסר מעש, גם התביעה האמורה. בקשה לביטול פסק הדין, שהגישו התובעים, נדחתה בהחלטת בימ"ש השלום הנכבד בירושלים, מיום 29.11.11.

כשבועיים לאחר מכן, ביום 13.12.11 כאמור לעיל, הוגשה תביעה זו שבפנינו.

5. בתשובתם לבקשה, טענו התובעים בין היתר, כי התובעת מנועה מהגשת הבקשה. בטענה זו הסתמכו, בין היתר, על דברי בית משפט השלום הנכבד בירושלים שצוטטו לעיל.

כן טענו, להארכת מירוץ ההתיישנות, מכח הוראות סעיפים 14 ו – 15 לחוק ההתיישנות, המורים:

"14.בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה, שמחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל לא יכול היה, הוא או בעל דינו, לקיים את הבירור המשפטי.

בסעיף זה –

"שטח מדינה" – לרבות כל ארץ חסות וכל שטח התפוס למעשה בידי מדינה;

"בעל דין" ...

15.הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

בתשובתה לתשובה, טענה הנתבעת, כי הוראות חוק ההתיישנות, המונות חריגים שונים, בהתקיימם, תוארך תקופת ההתיישנות, אינם חלים בענייננו, בהנתן הוראת סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים, המהווה הוראת חוק ספציפי, לעניין תביעות עליהן חל חוק הנזיקים, ואשר גוברת על ההוראות הכלליות, שבחוק ההתיישנות. הנתבעת הסתמכה בתשובתה, בין היתר על פסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד, ברע"א 5165/10 עזבון המנוח עדנאן דאוד חסן טאלב ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.8.12).