עבודי נ' פרץ ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר דחתה את בקשת המבקשת להורות על ביטול מינוי כונס הנכסים, על מתן מעמד של דיירת מוגנת למבקשת בדירה נשוא הכינוס על פי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ועל מתן דיור חלוף למבקשת.

כב' הרשם קבע בהחלטתו כי אין מקום לביטול מינוי כונס הנכסים. מדובר בחוב קיים בסכום גבוה ואחת הדרכים לגבייתו היא מינוי כונס נכסים על דירת החייבת – המבקשת. באשר לבקשה לקביעה כי המבקשת דיירת מוגנת בדירה קבע כב' הרשם כי קביעה זו אינה בסמכותו ועל המבקשת לפנות לערכאה המוסמכת בתביעה בקשר לכך. באשר לדיור החלוף, קיבל כב' הרשם את העדויות והראיות מטעם המשיב והגיע למסקנה לפיה המבקשת לא מתגוררת בדירה ולפיכך לא מגיע לה דיור חלוף שכן לפי הוראות החוק סעיף 36(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 דיור חלוף מגיע רק למי שמתגורר דרך קבע בדירה הנמכרת במסגרת הליכי ההוצל"פ. כב' הרשם קבע, לפי עדות שקיבל מעו"ד מרציני, שביקר מטעם כונס הנכסים בדירה, שהדירה נראית כדירה שאין גרים בה. כב' הרשם קבע גם כי ההוצאות הנמוכות המשולמות בגין חשמל ומים מלמדות שאין מדובר בדירה שגרים בה ומשכך דחה את הבקשה למתן דיור חלוף.

כאמור, על החלטה זו הוגשה הבר"ע נשוא תיק זה. בבר"ע לא תוקפת המבקשת את ההחלטה לפיה הגנה לפי סעיף 33 לחוק צריכה להיות נדונה בבית משפט. המבקשת אכן נקטה בהליך נפרד בבית המשפט ובו ביקשה להצהיר על זכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת. המבקשת גם לא תוקפת את ההחלטה לפיה נידחתה בקשתה לביטול מינוי כונס נכסים. ב"כ המבקשת הצהיר בתחילת הדיון שאין בעיה שהכינוס ימשך ולכונס לא יגרם כל נזק אם תתקבל בקשתו לדיור חלוף. המבקשת תוקפת את ההחלטה שלא לתת לה דיור חלוף מכיוון שהיא לא מתגוררת בדירה. המבקשת טוענת כי בענין זה הסתמך כב' הרשם על תצהיר של צד ג' בשם בריאן פולין, על אף שזה לא הגיע להיחקר עליו ועל אף שיש צו מפורש של ביהמ"ש האוסר עליו לבלוש אחר המבקשת ומשפחתה. לטענת המבקשת היא לא נשאלה כלל בחקירתה על ענין המגורים בבית אמה וכב' הרשם קבע שהיא מתגוררת שם מבלי שהמבקשת נחקרה בענין זה. לטענת המבקשת עוד מרציני יכול היה להעיד רק על מצב הבית בעת הגעתו ומנקודת ראותו בלבד ואין לקבוע על פי עדותו ממצא שהמבקשת לא מתגוררת בבית. מה עוד שבנה של המבקשת פתח לעו"ד מרציני את הבית, משמע שהוא מתגורר שם. המבקשת טענה גם שאין לקבל את קביעת כב' הרשם שהיא מתגוררת בבית אמה משום שהאם מבקשת למכור את דירתה ולעבור לדיור מוגן.

המשיבה וכונס הנכסים טענו בתגובה כי יש לדחות את הבקשה שכן החלטת כב' הרשם הסתמכה על כך שהוא האמין לעדותו של עו"ד מרציני שנסמכה גם במסמכים המעידים על הוצאות שאינן מתאימות לדירה שגרים בה. המשיבים טוענים גם כי המבקשת לא המציאה את כל המסמכים שנדרשה להמציא לענין יכולתה להשיג דיור חלוף מהכנסותיה. מדובר בהכנסה של 8,000 ₪ שיש בה די כדי להשיג דיור חלוף. לטענת המשיבים החלטת כב' רשם ההוצל"פ לא נסמכה כלל על תצהירו של בריאן פולין לפיכך אין משמעות לכך שהוא לא נחקר. כמו"כ ההחלטה לא נסמכה על כך שהמבקשת גרה בבית אמה. המשיבים טוענים כי צדק כב' הרשם בקביעתו שהנטל להוכיח מגורים בדירה נשוא הכינוס והנטל להוכיח זכאות לדיור חלוף מוטלות על המבקשת וזו לא עמדה בנטלים אילו בין היתר בכך שלא המציאה מסמכים שנדרשה להמציא בקשר ליכולתה הכלכלית, וממילא לא היה מקום לקבוע לה דיור חלוף. לטענת המשיבים חוסר תום לבה של המבקשת כבר נקבע בהליכים השונים בבית המשפט המחוזי והעליון.

לבקשת הצדדים קוים דיון בו חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר המבקשת טענה כי מאז החלטת כב' הרשם נמכרה דירת אמה של המבקשת והיא אמורה להתפנות תוך מספר חודשים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה ואלה נימוקי:

כאמור הבקשה מופנית רק כלפי ההחלטה שלא לקבוע דיור חלוף.

דיור חלוף אין משמעותו שהמבקשת תמשיך להתגורר בדירה נשוא הכינוס. משמעותו של דיור חלוף הוא שהדירה תימכר ויינתן למבקשת פיצוי שיש בו כדי לאפשר דיור חלוף לתקופה מוגבלת כפי שיקבע רשם ההוצל"פ. בנדון דנן, מתוך כתבי הטענות עולה כי מדובר בנכס שהוערך על ידי שמאי בסכום של למעלה מ- 4.5 מליון ₪. החוב של המבקשת הוא כ- 3.5 מליון ₪ לפיכך לאחר מכירת הנכס, אם הוא יימכר כפנוי במחיר סביר, ישאר די כסף כדי לתת למבקשת דיור חלוף ואף הרבה מעבר לכך. לפיכך מדובר למעשה בבר"ע תיאורטית בלבד.

לגופו של ענין, החלטת כב' הרשם לא הסתמכה על תצהירו של בריאן פולין שלא התייצב לחקירה ומשכך יש לדחות נימוק זה של הבר"ע . ההחלטה נסמכה על עדותו המפורשת של עו"ד מרציני שנסמכה אף על מסמכים המורים על שימוש כה דל במים ובחשמל באופן שכדי להוכיח זכאות לדיור חלוף היה על המבקשת להמציא ראיות ממשיות לכך שהיא מתגוררת בדירה. המבקשת לא עשתה כן.

לא זו בלבד אלא שבפועל המבקשת זכתה לדיור חלוף לתקופה ממושכת. תיק ההוצל"פ נפתח לפני כשנתיים במשך כל אותם שנתיים המבקשת מתגוררת בדירה. החלטת ביהמ"ש העליון שהפחיתה את גובה החוב ניתנה בחודש מרץ 2011 מאז חלפו כ- 8 חודשים בהם המבקשת זכתה לדיור חלוף. המבקשת הגישה תביעה נפרדת לביהמ"ש שיצהיר על זכותה להישאר דיירת מוגנת בדירה, ומכאן שממה נפשך, אם עתירתה תתקבל הרי שהיא תמשיך להתגורר בדירה כדיירת מוגנת ואין צורך בדיור חלוף, ואם עתירתה תידחה סביר להניח שהדבר לא יקרה לפני שיחלפו עוד כמה חודשים טובים בהם נשארת המבקשת בדירה, הרי שפעם נוספת ממשיכה המבקשת לזכות בדיור חלוף.

על פי הוראות החוק (אף שאין ברור שהן חלות על מקרה זה ואולם יש בהם כדי ללמד על היקף הזכות לדיור חלוף) דיור חלוף יינתן, במקרה של משכנתה, לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות. בנדון דנן נראה כי ככל שביהמ"ש לא יחליט על היותה של המבקשת דיירת מוגנת בדירה, יחלפו כל אותם 18 חודשים בודאי מפתיחת התיק ואף מיום מתן החלטת ביהמ"ש העליון. לפיכך בצדק קבע כב' הרשם כי אין מקום לדיור חלוף נוסף.

בנוסף לכל האמור, הזכאות לדיור חלוף באופן כללי, וחובת ההוכחה שמגיע למבקשת- לפי נתוניה האישיים- דיור חלוף מוטלת על המבקשת. המבקשת שמשתכרת 8,000 ₪ לחודש ומתגוררת עם 2 בניה הבגירים לא הצליחה להוכיח שאין די בהכנסותיה וביכולתה הכלכלית באופן כללי כדי לאפשר "מימון מקום מגורים סביר" (סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל). משלא עמדה המבקשת בנטל להוכיח שמגיע לה דיור חלוף צדק כב' הרשם שדחה את בקשתה בענין זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית ואני מחייב את המבקשת לשלם את הוצאות המשיבה וכונס הנכסים בסך 2,000 ₪ לכל אחד סכום ההוצאות ישולם מתוך הסכום שהפקידה המבקשת כעירבון בתיק זה והיתרה תוחזר למבקשת.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

חתימה

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: