עבודי נ' גלעד

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 1/12/09.

לטענת התובע, במועד הנקוב הוא נסע עם רכבו ברחוב סלמה בתל אביב לכיוון מזרח. לטענת התובע, בכיוון הנסיעה בו נסע ובמיקום בו ארעה התאונה קיים נתיב נסיעה אחד בלבד , בו הוא נסע כאשר משאית הנתבע 2 מאחוריו. לטענתו, לפתע פגעה בו משאית הנתבע 2 מאחור . לטענת התובע,פגיעת משאית הנתבע 2 ברכבו היתה בחלקו השמאלי של רכבו וכן, לטענתו, מדובר בפגיעה משמעותית אשר הובילה בנוסף לפגיעה גופנית שלו בגב. על אף האמור, לטענת התובע, מיד לאחר התאונה לא עצר הנתבע 2, אלא לאחר שהתובע דרש ממנו לעצור ולאחר שעצר, הכחיש הנתבע 2 פגיעה כלשהי ברכבו של התובע ומסר לתובע פרטים רק לאחר שהתובע איים בפנייה למשטרה. לטענת התובע, בנסיבות המתוארות, בהן פגעה בו המשאית הנתבע 2 מאחור,האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, על הנתבע 2 ועל מבטחת רכבו- הנתבעת 1 לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, לא היתה כל פגיעה בין שני כלי הרכב, אלא שהנתבע 2 אמנם נסע מאחורי התובע, ללא כל מגע ופגיעה ולפתע דרש ממנו התובע לעצור בצד הואיל ולטענתו פגע בו. לטענת הנתבע 2 לו אמנם היה פוגע ברכבו של התובע וגורם לו פגיעה כה ממשית כנטען על ידו, ברי כי היה חש בכך ואולם, הוא מכחיש כי חש בפגיעה כלשהי . הנתבעים מוסיפים וטוענים כי רכבו של התובע היה פגוע עוד קודם לתאונה והתובע ניסה להתלות בנתבע 2 על מנת לתקן את רכבו הפגוע באמצעות תביעת סרק . לטענת הנתבעים התובע לא הרים את הנטל להוכחת פגיעה כלשהי של הנתבע 2 ברכבו ומשכך יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, עד מטעמו מר עידן הוכגרף- חבר אשר נסע איתו ברכבו והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור, מעלה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

תחילה, עיון בתמונות הנזק לרכבו של התובע – שהן הראיות החיצוניות בתיק, מעלה כי טמבון רכבו של התובע אמנם פגוע לכל אורכו ואולם, במסגרת עדותו , טען התובע כי הנזק שהוא פרי התאונה הוא הנזק הממוקם בחלקו השמאלי של הטמבון האחורי (ראה עמ' 2 שורה 18) . עיון בנזק זה מעלה כי הנזק הנטען הינו נזק נקודתי של מעיכה בצד שמאל. במקביל העיד התובע כי במקום בו ארעה התאונה היה רק נתיב נסיעה אחד בו נסע הוא מלפנים והנתבע מאחוריו (ראה עמ' 2 שורות 25-29). מיקום הנזק לרכבו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם תיאור הילך התאונה לפי גרסתו של התובע, שכן, לו אמנם מדובר במיקום בו היה נתיב נסיעה אחד בלבד אשר בו נסעה משאית הנתבע 2 מאחוריו ובהתחשב בכך שרוחבה של המשאית הינו לפחות כרוחב רכב התובע ואף למעלה מכך –היה מצופה כי הנזק לרכבו של התובע אשר היה נגרם מפגיעה כאמור, יהיה לכל אורך הטמבון ואולם, הנזק לו טוען התובע הינו נזק רק בחלקו השמאלי של רכבו.

זאת ועוד, עיון בחוות הדעת אשר צורפה בתמיכה לנזקים הנטענים מעלה כי השמאי נקב בתאריך ה – 1/1/10 כתאריך בו ארעה התאונה , בה בשעה שהתאונה נשוא התביעה בפני הינה תאונה אשר ארע לכאורה ביום 1/12/09- דהיינו חודש לפני כן. בפי התובע לא היה כל הסבר להבדל בין תאריך התאונה לבין התאריך אשר ננקב על ידי המומחה בחוות דעתו (ראה עמ' 3 שורות 10-11). יתרה מכך, התובע פנה לחברת הביטוח שלו רק ביום 2/2/10 . האמור , יש בו בכדי להעלות ספק באשר לקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה הנטענת. בהקשר זה אוסיף ואציין כי התובע מודה מפורשות שבחלקו האחורי של טמבון רכבו היו פגיעות קודמות (ראה עמ' 2 שורות 18-19) ואולם, למרות זאת, במסגרת חוות הדעת אין כל הפרדה בין הנזקים שהם פרי התאונה לבין הנזקים הקודמים לתאונה.

זאת אף זאת, התובע טען לפגיעה גופנית כפועל יוצא מהתאונה ואולם, למרות שכבר בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי יתכבד ויציג מסמכים רפואיים התומכים בכך,הרי שגם במועד הדיון לא היה בידי התובע להציג מסמך התומך בכך שמיד לאחר התאונה או אפילו יום לאחר מכן, פנה אמנם פנה לקבלת טיפול בגין נזקיו הגופניים כאמור( ראה עמ' 2 שורות 20-22).

לאור האמור לעיל, הרי שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אמנם היה אירוע כטענתו וכי הנזקים הנטענים על ידו אמנם קשורים בקשר סיבתי לאותו אירוע ומשכך, דין תביעתו להדחות.