עבודי נ' איטאך ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך נומינאלי של 1,705 ₪, הנסובה על תאונה מיום 24.06.11 שאירעה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע מס' 1 (להלן :"האירוע" ו"הנתבע", לפי הענין). נתבעת 2 ביטחה את רכב הנתבע. סכום התביעה מורכב מההשתתפות העצמית של התובעת בסך 800 ₪, הפסד זמן, טרחה ועוגמת נפש, שנאמדו ב- 900 ₪ וריבית והצמדה. כתוצאה מן האירוע נפגע רכבה של התובעת בצידו הימני, פגיעה שכשלעצמה איננה מוכחשת. המחלוקת נסובה על האחריות לפגיעה. העידו בפני התובעת והנתבע, והוגשו במהלך הדיון תצלומים וכן שרטוט שערכה התובעת.

2.על פי גרסת התובעת, עת פנתה ברכבה ימינה לרחוב דה רוסי, בו היא מתגוררת, ואותתה שמאלה שעה שהתכוונה להיכנס לתוך חניית ביתה בנסיעה איטית, יצא רכב הנתבע, נהוג על ידו, מחניית ביתו, הממוקמת בצידו הימני של הרחוב, בנסיעה לאחור, ופגע ברכבה בצדו הימני, לטענתה בעיקר בדלת הימנית הקדמית, לכיוון מפגש דלתות הצד.

3. על פי הנטען בכתב ההגנה, היה הנתבע בעמידה ובעצירה מלאה, עת התובעת אשר לא שמה לב למתרחש בכביש, פגעה ברכבו בחלקו השמאלי האחורי. בכתב ההגנה לא צויין היכן עמד רכבו של הנתבע ובעדותו בבית המשפט טען הנתבע, כי האירוע קרה עת רצה לצאת מן החנייה, זאת שעה שעדיין היה מצוי הרכב בתוך החניה.

4.שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות על צרופותיהם. שוכנעתי כי האחריות לקרות האירוע רובצת לפתח הנתבע. אני מעדיף את גרסת התובעת, אשר העידה באופן קוהרנטי גם במהלך חקירתה הנגדית ולא היססה להשיב תשובות ענייניות גם כאשר עומתה על ידי נציג נתבעת מס' 2 בתזות עובדתיות אשר יכולות היו לשיטתו שלא לעלות בקנה אחד עם האינטרסים שלה. מנגד, דווקא עדותו של הנתבע תומכת בביסוס גרסת התובעת. בבית המשפט אישר הנתבע, כי למעשה התכוון לצאת מן החנייה (עמ' 3 לפרוטוקול). הנתבע אף טען, כי צפר לנתבעת עת ראה אותה מגיעה במהירות בכביש הגישה המוביל לשתי החניות, וזאת כשעוד היה בחנייה (קרי – בעצירה), זאת מאחר שלטענת הנתבע הוא יודע, כי התובעת, שכנתו, נוהגת לנסוע מהר. לטענה זו לא היה זכר בכתב ההגנה ולמעשה, עצם הצפירה מתיישב יותר עם גרסת התובעת לפיה הנתבע לא היה בעצירה מוחלטת, כי אם במהלך יציאה מחניה. שכן אם אמנם הנתבע היה בעצירה מוחלטת בתוך חניית ביתו (כעולה מעדותו) ולא במהלך יציאה מחניה, לא ברור כל עיקר מדוע היה צריך לצפור לתובעת על מנת להתריע בפניה. שכן לא נטענה כל טענה לפיה עצם החניה בחניית הבית יכולה לסכן נהגים אחרים בנסיעה בכביש. לא בכדי עימתה התובעת את הנתבע עם גרסה זו במסגרת חקירתו (עמ' 3 – 4 לפרוטוקול), במיוחד כאשר עסקינן בדיירים המתגוררים ומכירים את איזור האירוע היטב ואין סבירה בנסיבות האמורות הטענה המשתמעת לפיה בעת כניסה לחנייה סטתה דווקא התובעת מן הכביש המוסדר לעבר רכבו של הנתבע, בתוך החנייה. לבסוף, עיון בדו"ח השמאי אשר צורף לכתב התביעה כמו גם בתמונות הרכבים שניהם שהוגשו על ידי הנתבעים (נ/1-נ/2) מתיישב עם גרסת התובעת. התובעת לא טענה, כי היתה בעצירה מוחלטת, כך שבהחלט תיתכן פגיעה בשתי דלתות התובעת כתוצאה מנסיעה לאחור של הנתבע ובנסיבות אלה איני מקבל את סברת הנתבעים, לפיה נזקים בשתי דלתות צד ימין ברכב התובעת אינם מתיישבים עם גרסתה. גם הטענה בדבר מיקום הפגיעה בצידו השמאלי של הפגוש האחורי של רכב הנתבע איננה מבססת את המסקנה לפיה התובעת סטתה ממסלול הנסיעה לתוך חניית הנתבע, במיוחד כאשר הנתבע הכחיש באופן גורף נסיעה לאחור, וחזקה שהאירוע לא היה חייב להתרחש כאשר שתי המכוניות היו ממוקמות בניצב האחת לשניה. בוודאי, שלא הוצגה כל חוות דעת של מומחה כזה או אחר (אף לא שמאי), שיהא בה כדי לאשש אלו מסברות הנתבעים. מכלל אלה, אני מעדיף את גרסת התובעת וקובע, כי האחריות לפתח האירוע רובצת על הנתבע.

5.באשר לנזקים, הרי שעסקינן בתביעה לפיצוי בגין הפסד השתתפות עצמית שנתמכה באישור המבטחת בדבר הפסד הסך שנתבע (וזאת בנוסף לחוות דעת השמאי). לפיכך אין מקום שלא לאשר את הסכום שנתבע בגין הפסד השתתפות עצמית. באשר לרכיב הפסד הזמן ועוגמת הנפש שנתבע, הרי שרכיב זה לא הוכח כדבעי ואין מקום לפסוק עוגמת נפש על דרך אומדנה בקשר עם הסעדים העיקרים שנתבעו. יחד עם זאת, התובעת בהחלט זכאית לשיפוי בגין ההוצאות, שהוציאה לצורך ניהול תביעה זו, שאותן ניתן לאמוד. פוליסת הביטוח של התובעת טרם חודשה והיא ציינה זאת במסגרת כתב תביעתה ובנסיבות אלה תהא רשאית לתבוע הפסד הנחת היעדר תביעות, כפי שצויין בכתב התביעה, ככל שתקום לה עילה בעתיד.

6.העולה מכלל האמור לעיל הוא כי דין התביעה להתקבל בעיקרה. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך כולל של 800 ₪, כערכם מיום הגשת התביעה. כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת (הכוללות את סכום האגרה ששילמה) בסך כולל של 650 ₪. כל הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מעת המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: