עבודי ואח' נ' היכלי בידור בע'מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף, בין היתר מחמת מעשה בית דין, התיישנות, ושיהוי.

בתיק זה, המשיבים הגישו תובענה למתן צו מניעה קבוע, האוסר על המבקשות ו/או מי מטעמן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לפינוים מהנכס מחלקה 38 בגוש 6216 הנמצא בקרן הרחובות אבן גבירול- ארלוזורוב (להלן: "הנכס"), זאת על פי פסק דין לפינוי בת.א. 2733/96 (להלן: "פסק הדין לפינוי"), כאשר בנוסף עותרים המשיבים להצהיר שפסק הדין לפינוי בטל.

בבקשה לסילוק על הסף טוענים המבקשים, שטענת המשיבים כי ביתם אינו בנוי במלואו על החלקה שבבעלות המבקשים אינה טענה חדשה, וזו הועלתה על ידם במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין לפינוי ואף נדחתה.

כמוכן, טוענים המבקשים כי טענת התרמית אשר מועלית על ידי המשיבים מבוססת על חוות דעת מודד מחודש פברואר 2000, משכך הרי שתביעתם התיישנה.

עוד טוענים המבקשים, כי אף אם יקבע כי התביעה לא התיישנה, הרי שברי הגשתה לאחר 13 שנים, תקופה בה נמכרו המקרקעין ע"י המבקשת 1 למבקשת 2, יש בה משום שיהוי.

בנוסף, טוענים המבקשים להשתק, מניעות וויתור, שכן שתיקתם של המשיבים ואי העלאת טענת התרמית במשך שנים כה רבות, ממש עד ימים מספר טרם שבוצע פסק הדין לפינוי, יש משום וויתור על טענה זו. עוד מוסיפים המבקשים לחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים, מאחר והמשיבים הסתירו מבית המשפט את פסק הדין בערעור.

המשיבים מנגד טוענים, כי לא היה להם יומם בבית המשפט, באשר פסק הדין לפינוי כנגד משיב 1 בלבד, ניתן בהסתמך על פסק הדין בת.א. 527/92 שהמשיבים ככל היו צד בו.

המשיבים טוענים, כי רק בשנת 2011 כאשר ניסו המבקשות לפנות את המשיבים מכל הדירה, לפיכך רק משלב זה התברר למשיבים שמדובר במרמה, זאת למרות שבחוות הדעת משנת 2000 אותה הציגו המשיבים ולפיה הדירה בעיקרה אינה על חלקה 38.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקשות מנועות מלהעלות את טענת ההתיישנות בשלב זה מאחר והן לא העלו אותה בהזדמנות הראשונה בתגובתן לבקשה לצו ביניים בבית המשפט המחוזי.

באשר לטענת השיהוי, הרי שלטענת המשיבים, המבקשות מנועות מלהעלות טענה זו, זאת לאחר שהמבקשות לא טרחו לבצע את פסק הדין במשך אחת עשרה וחצי שנה ולאחר שהמשיבים שינו את מצבם לרעה.

באשר לטענות ההסתמכות והמניעות, הרי שגם הן אין בהן ממש לטענת המשיבים. המבקשות פועלות במשותף והמשיבים לא היו צד להסכם ביניהן, ובנוסף טוענים המשיבים שהמשיבה לא ביטלה את ההסכם לאחר שנודע לה על הטענות אשר מעלים המשיבים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מגיע למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

עיון בטענות הצדדים מעלה שבמהלך השנים התקיימו מספר הליכים בעניין הנכס נשוא התובענה, כאשר ניתן במספר הליכים פסק דין לפינוי, הליכים אשר בין היתר התקיימו מאחר והנתבעת 1 לא טרחה לפעול לקיום פסק הדין בו זכתה.

עוד יש לציין, שהמשיבה 2 לא הייתה צד להליכים אלו, וכי פסק הדין מיום 3.12.98 ניתן אך ורק ביחס למשיב 1.

עוד אוסיף, שהמבקשות עצמן מעידות על כך שפסק הדין לפינוי ניתן עוד בשנת 98, כך שלא ברור לבית המשפט מדוע זו השתהתה תקופה כה ארוכה ובמשך קרוב לשנים עשר שנים לצורך ביצוע פסק הדין. לא מצאתי כל הסבר לעניין זה.

יתרה מכך, גם לגופו של עניין איני סבור שיש מקום להורות על סילוק התביעה.

כאמור, המשיבה 2 לא הייתה כלל צד להליכים, לשיטת המשיבים עילת התביעה נודעה להם אך ורק בשנת 2011, עת פעלו המבקשות לפינוים מכלל הדירה בה הם מתגוררים.

לא מצאתי כי טענת המרמה אשר מעלים המשיבים נדונה והוכרעה לגופה, משכך איני סבור שבענייננו מתקיים מעשה בית דין.