עבוד נ' מ. מ. עיר כרמל ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעה כספית בסך של 142,843 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענתה למקרקעין שבבעלותה הידועים כגוש 17131 חלקה 15 בעוספיא.

2.התובעת טענה בכתב התביעה כי המקרקעין שבבעלותה גובלים בחלקה מס' 14, השייכת למשפחתו של מהנדס התשתיות של הנתבעות. הנתבעות ביקשו להעביר קו צנרת ביוב בכביש העובר בין שתי החלקות ולחברו לצידן השני של החלקות. לצורך העברת קו צנרת הביוב, היה על הנתבעות לבצע חפירות באחת מהחלקות הנ"ל. התובעת ביקשה כי העברת הקו תתבצע בחלקה הגובלת לחלקתה, מאחר ובחלקה שלה נטועים עצים והיא בעלת הפרש גובה משמעותי מהכביש ולכן, הנחת הקו תגרום לנזק בלתי הפיך לחלקה ולעצים הנטועים ולהרס הקיר התומך. מאידך, העברת הקו מהחלקה השכנה, הוא לא יגרום לנזקים, שכן מדובר בחלקה המצויה בגובה הכביש.

לטענת התובעת, חרף הפצרותיה, נעשו החפירות בחלקתה, דבר שגרם לנזק רב והרס טוטאלי של החלקה, תוך עקירת העצים, הריסת קירות תומכים וגדרות, ובסופו של דבר נותרה החלקה הרוסה לחלוטין וגדושה בפסולת בניין, המהווה סכנה בטיחותית לתובעת. לאחר פניות רבות לנתבעת, קיבלה התובעת הבטחה כי היא תפוצה בהתאם להערכת חוות דעת שמאי מטעמן. הנתבעת אכן פנתה לשמאי על מנת שיעריך את הנזקים בחלקה של התובעת שנהרסה כליל. השמאי העריך את נזקיה של התובעת בסך של 8,132 ₪, ואילו את נזקי החלקה השכנה, בסך של 61,034 ₪. התובעת טענה כי נמנע ממנה מלעשות שימוש בחלקה, לרבות השכרת הבית וכן, נגרמו לה נזקים ממוניים. בנוסף, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת שמאי, אשר העריך את הנזקים שנגרמו לחלקה בסך של 90,500 ₪, לרבות ירידת ערך.

3.הנתבעות התגוננו מפני התביעה (לאחר שפסק דין בהעדר שניתן כנגדן בוטל). כטענה מקדמית, טענו הנתבעות כי יש להורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 לאור צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דליית אל כרמל ועוספיא), תש"ע - 2009. אכן, לאור הוראות הצו הנ"ל, הנתבעת מס' 1 אינה קיימת עוד כישות משפטית, ואילו המועצה המקומית עוספיא נכנסה לנעליה של עיריית עיר הכרמל בכל הליך משפטי, ולכן אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, ללא צו להוצאות.

4.הנתבעת טענה כי בעת הנחת קו הביוב פעלה מכוח סמכותה לפי סעיף 3 לחוק רשויות מקומיות (ביוב) התשכ"ב - 1962. הנתבעת בחנה שתי חלופות להנחת קו הביוב ולצורך הכרעה בין שתי חלופות, הזמינה הערכה שמאית לבחינת הנזקים הצפויים על פי כל אחת מהחלופות. החלופה שנבחרה על ידי הנתבעת היא זו שעלותה ונזקיה היו נמוכים באופן ניכר, ובמידה והיתה פועלת להנחת קו הביוב בחלקה השכנה לזו של התובעת, היה נגרם נזק גדול יותר. הנתבעת טענה כי הודיעה לתובעת שתפעל למזעור נזקים בחלקה, והכל לפי הערכת השמאי, מר אבישי זיו, מחודש דצמבר 2004. לטענתה, החובה החלה עליה על פי דרישות החוק, הינה השבת המצב לקדמותו, ולכן אין היא חייבת בפיצוי בגין עגמת נפש. בהמשך, כפרה הנתבעת בטענות התובעת בדבר הרס חלקתה, וטענה כי מלבד הפגיעה בעצים וצמחייה, הרי שהמצב בחלקה הושב לקדמותו. בנוסף, טענה הנתבעת כי חלקת התובעת הושבחה על ידי בניית קיר תומך חדש, במקום זה הרעוע שעמד לפניו וכן, על ידי חיבור החלקה לרשת הביוב.

5.בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המהנדס - שמאי דן ברלינר, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת בנוגע לנזקים שנגרמו לחלקת התובעת, עקב העבודות שבוצעו בה. לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה יסכמו טענותיהם בכתב ויינתן פסק דין מנומק על פי החומר המצוי בתיק.

6.כאמור, בהסכמת הצדדים מונע המהנדס - שמאי דן ברלינר, כמומחה ביהמ"ש והוא קבע בחוות דעתו, כדלקמן:

"לפני כ- 5 שנים, ביצעה המועצה המקומית, הנחת קו ביוב באזור זה.  קו הביוב תוכנן לעבור בסמוך לגבול העובר בין החלקה הנדונה (חלקה מס' 15) לבין החלקה השכנה (מצפון, חלקה מס' 14).

בגלל הפרשי גובה בין 2 החלקות, היה על המתכננים ו/או מבצעי העבודה, להחליט בתחום איזו חלקה יעבור קו הביוב.

כפי שמתברר, קו הביוב בוצע בתחום חלקה מס' 15. 

בגלל הפרשי הגובה הקיימים בין 2 החלקות, והעובדה כי הוחלט על מיקומו של קו הביוב בתחום החלקה הגבוהה (חלקה מס' 15 הנדונה), היה צורך להניח את קו הביוב בעומק של כ- 3 מטר או יותר, מתחת לפני הקרקע.

לכן, חפירת קו הביוב בוצעה ע"י כלי חפירה כבד (מחפר הנוסע על 2 זחלים, ולא על גלגלים). כך, ונוצר נזק לחצר ולבנין הממוקם על החלקה".

7.המומחה העריך את הנזקים הישירים שנגרמו לחלקה נשוא התביעה בסך של 41,760 ₪. בנוסף, קבע המומחה כי נגרמה לחלקה ירידת ערך המתבטאת בכך שלאורך גבול צדדי של החלקה עובר קו ביוב ראשי, דבר מגביל במידה מסוימת את השימוש בקרקע ברוחב של כ - 1 מטר לאורך 47 מטרים בגבול החלקה. הנזקים שנגרמו לתובעת עקב העבודות הסתכמו על פי חוות דעת המומחה, בסך של 60,000 ₪.

8.אקדים ואדגיש כי המהנדס - שמאי דן ברלינר, הינו מומחה מוסכם ולפיכך, חוות דעתו הינה חוות דעת מכריעה. בית המשפט פסק לא אחת כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית משפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיבים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה, הן על הליקוי והן על שווי תיקונו, ולפיכך, גם אם יש פה ושם טעויות או אי דיוקים, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נ' ארז איתן ואח', ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' ות"א 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ).

9.התובעת לא חלקה בסיכומיה על חוות דעתו של המומחה. עיון בסיכומיה של הנתבעת מעלה, כי למעשה אף היא לא העלתה טענות של ממש כנגד קביעותיו של המומחה בחוות דעתו. סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962, קובע, כי בביצוע עבודות ביוב לפי חוק זה, תמנע הרשות המקומית, ככל האפשר, מגרימת נזק ותשלם פיצויים בעד כל נזק שגרמה בביצוע עבודות אלה. הנתבעת אינה חולקת על כך שעליה לפצות את התובעת בגין הנזקים אשר נגרמו בעת ביצוע העבודות בחלקתה, לצורך השבת המצב לקדמותו. נזקים אלו הוערכו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש בסך כולל של 60,000 ₪. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה במלואה ואני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנ"ל.

10.התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בהפסד תקבולים בגין דמי שכירות למשך 6 שנים והעריכה את נזקיה בראש נזק זה בסך של 20,000 ₪. טענה זו של התובעת לא הוכחה בפני ואינני מוצא מקום לפצותה בגין ראש נזק זה.

11.התובעת עתרה לפצותה בסך של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה. התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה, בחירת החלופה לביצוע העבודות בחלקה שלה ולא בחלקה הגובלת, נעשתה משיקולים זרים או כתוצאה מרשלנות. די להפנות בעניין זה לחוות דעתו של השמאי אבישי זיו מטעם הנתבעת, אשר הבהיר כי הנחת קו הביוב בשטח החלקה השכנה, עלולה לפגוע בקיר התומך שעלות תיקונו בלבד, על פי ההערכה המוקדמת, עמדה על סך 36,822 ₪. עם זאת, בניגוד לחובתה על פי חוק, לא פעלה הנתבעת בתוך זמן סביר להשבת המצב לקדמותו, כאשר חוות דעת השמאי שהוצאה על ידה טרם ביצוע העבודות, לא צפתה את הנזקים שנגרמו בפועל לחלקה של התובעת. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני פוסק לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש.

12.סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת פיצוי בסך של 65,000 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 2 לתובעת את אגרת המשפט, שכ"ט המומחה מטעמה (על פי קבלות שיומצאו על ידי התובעת), חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.