עבוד ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת

פסק דין

העותרים הגישו עתירה כנגד המשיבה – הועדה המקומית לתכנון ובנייה, אשר החליטה ביום 17.9.10, לקיים דיון נוסף בבקשתם למתן היתר בנייה, ובהתנגדויות לתוכנית, במעמדם ובמעמד המתנגדים לתוכנית שהגישו, וזאת לצורך בחינת הטענות שהועלו על ידי הצדדים או מי מהם.

למרות שלעותרים ברור היה כי החלטת המשיבה מתייחסת לעניינים הנוגעים אף למתנגדים שונים, אשר הגישו התנגדות לתוכנית הבנייה שהגישה למשיבה, היא נמנעה מלצרף את אותם גורמים.

בהחלטתי מיום 3.11.10 קבעתי כי איני רואה כל מקום להורות על קביעת מועד דיון בעתירה, מבלי שצורפו אליה כל הצדדים המעוניינים. זאת, כיוון שסברתי כי למתנגדים זכויות, אשר מן הראוי שיבוררו במעמדם.

משנתבקשה תגובת העותרים לעניין, הם טענו בתגובתם מהיום, כי "כל מטרתה של עתירה זו הינה לקבל את הסבר ו/או עמדת המשיבה שמסרת להשיב לפניות העותרים ולהבהיר בפניהם מדוע נמשך הליך ההתנגדות תקופה בלתי סבירה העולה על שנה בטרם ניתנה החלטה לגופה". מוסיפים העותרים וטוענים כי: "קבלת העתירה תביא לחיוב המשיבה במתן החלטה בהתנגדויות המוגשות לה ותפתח בפני המעוניין, המתנגדים ו/או העותרים, הדרך לפנות לועדת ערר מחוזית". ועוד הם טוענים כי אין הם מבקשים לחייב את המשיבה להורות על דחיית התנגדות המתנגדים, אלא לחייב את המשיבה ליתן החלטה עניינית בהתנגדות, וזאת נוכח פרק הזמן הבלתי סביר שעבר מיום שהושמעו התנגדויות בפני המשיבה ועד היום.

איני רואה עין בעין עם העותרים את הסוגייה.

למתנגדים זכות להתייצב בהליך ולטעון טענותיהם, שכן ההליך נוגע במישרין לטענות שהעלו בפני המשיבה. לא יתכן כי מכלול הטענות שהעלו העותרים בעתירתם הנוכחית הארוכה והמפורטת, יטענו בהעדרם של המתנגדים, שעה שאלה האחרונים הינם צד מעוניין בהליכים אלה.

נכון אמנם, כי החלטתה של המשיבה בהתנגדות מתמהמהת יתר על המידה. אין זה מן הראוי כי גוף מנהלי יעכב את החלטתו למשך פרק זמן כה ארוך. ואכן, פרק זמן של שנה לצורך מתן החלטה, אינו סביר אף לטעמי.

עם זאת, נראה כי לועדה חסרים נתונים, הדרושים לצורך גיבוש החלטתה, ולשם כך קבעה דיון במעמד שני הצדדים. דרך זו נראית לי כסבירה וראויה, שעה שהגוף המנהלי סבור שהנתונים המצויים לנגד עיניו, אינם מספיקים לו לצורך שקילת טיעוני הצדדים והגעה למסקנה. על כן, גם לגוף העניין, לא נראה לי כי יש מקום, בשלב זה, למנוע מבעד המשיבה לקיים דיון ענייני במעמד שני הצדדים.

נוכח האמור לעיל, ונוכח העובדה כי העותרים מבקשים לקיים דיון בהעדרם של בעלי דין דרושים, ובכך עשויים להביא לפגיעה בזכויותיהם המהותיות, איני רואה מקום לקיומה של עתירה זו.

בשולי החלטתי אציין, כי ממילא שמורה לעותרים הזכות להגיש ערר לועדת ערר מחוזית, לו יסתבר כי נפלה שגגה בהחלטתה של המשיבה.

נוכח כל האמור, אני מחליט מתוקף סמכותי בהתאם לסעיף 7 [2] לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים [סדרי דין] התשס"א – 2000, למחוק את העתירה על הסף.

נוכח העובדה כי המשיבה לא טרחה להגיש תגובה לעתירה, כפי הוראת כב' השופט הווארי מיום 18.10.10, איני רואה מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"א, 14 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: