עבו נ' כנעני ואח'

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבעים להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אהרונוביץ בוריס.

ויוזכר, עסקינן בתובעת, ילידת שנת 1955, אשר נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 21.6.2007.

לתובעת מונה בעבר מומחה אחר בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אורי פ. מילר, אשר מאוחר יותר הודיע לבית המשפט כי איננו יכול לקבל את מינויו כמומחה, מאחר והוא עוסק מזה שנים רבות בפסיכיאטריה בלבד והוא ממליץ להעביר את התיק לנוירולוג העובד בתחום באופן שוטף.

בהתאם לכך, ביום 30.11.08 הוריתי, על מינוי מומחה רפואי אחר בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אהרונוביץ בוריס, על מנת שיחווה דעתו.

ביום 5.2.09 פנתה נתבעת 2 לבית המשפט בבקשה לפסילת המסמך שהוגש לד"ר אהרונוביץ מכוח תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, היינו חוות הדעת הנוירו-פסיכולוגית מחודש 9.08 שנערכה לבקשת התובעת בבית לוינשטיין ע"י גב' נחמה רפאל, פסיכולוגית שיקומית מומחית וגב' בלוך דוד יפית, מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית. הנתבעת 2 טענה בין השאר כי התובעת כלל לא טופלה בבית לוינשטיין והטיפולים היחידים שקיבלה שם הם לצורך הכנת אותו דו"ח. כן טענה כי הסתמכות המומחה על אותו דו"ח ייצור מצב בו אם הסתבר שיש פגם בדו"ח הרי שלא ניתן יהיה לחקור את עורכי הדו"ח משום שלא מונו ע"י בית המשפט.

התובעת בתגובתה טענה כי מדובר באבחון נוירו-פסיכולוגי שנערך במסגרת טיפול ולא בחוות דעת, אליו הופנתה ע"י רופא המשפחה שלה וכן ע"י פסיכיאטר מומחה מבית חולים לוינשטיין. כמו כן ציינה כי הטענה שהמסמכים שהוצגו נערכו לצורך ההליכים המשפטיים מופרכת מאליה, וכן אין ולא יכול שיהיה ספק כי עובדי ורופאי בית החולים לוינשטיין הם חלק מגוף ניטרלי ואובייקטיבי אשר אין לו צד בהליכים המשפטיים ואשר הוא חסר פניות.

ביום 16.2.09 קבעתי כי אני מתיר את הגשתו של דו"ח האבחון הנוירו-פסיכולוגי באופן חלקי בלבד, כך שהצגתו הותרה למעט פרק הסיכום שהינו בגדר חוות דעת האסורה להמצאה למומחה מטעם בית המשפט.

ביום 2.10.09 ניתנה חוות דעתו של המומחה ד"ר אהרונוביץ' אשר ציין כי כיום, מעל שנתיים מיום התאונה, יש לראות את מצבה של התובעת כסופי. התובעת סובלת מתסמונת פוסט טראומתית קשה והיא נותרה כיום עם הפרעה תפקודית כללית ועל כן לדידו נגרמה לה נכות משמעותית לצמיתות בתחום הנוירולוגי.

בבקשה זו מיום 2.11.09 לפסילת חוות דעתו של ד"ר אהרונוביץ טוענים הנתבעים, בין היתר, כי המומחה מצטט מפרק הסיכום תוך שהוא כותב בחוות דעתו:

"באבחון נוירופסיכולוג מבית חולים 'בית לוינשטיין' הייתה התרשמות שקיימת מצוקה גדולה על רקע הפגיעה והחסרים הקוגניטיביים והפיזיים. כמו כן קיימת מצוקה אינטנסיבית וניתן לראות בלבול, חוסר ארגון וקושי באוריינטציה, הפגיעה בחוש הריח והזכרון מקשים על החולה מאוד מתוצאות האבחון". זאת כאשר באבחון בעמ' 12 הוא כותב:

"...מארי מתקשה להתמודד עם הקשיים הפיזיים והקוגנטיביים בעקבות הפגיעה...קיימת מצוקה גדולה ותחושת תסכול..."".

אי לכך טוענים הנתבעים כי ברור שהמומחה קרא את פרק הסיכום ואימץ לחלוטין את האמור בו.

בנוסף מציינים הם כי כדי להסיר ספק, פנו במכתב למומחה מיד עם קבלת חוות הדעת ובו נשאל: "במסגרת המסמכים שעמדו בפניך נכלל דוח אבחון נוירו-פסיכולוגי (מסמך מס' 7) – האם נכון, כי עשית שימוש במסמך זה כבסיס מרכזי לחוות דעתך תוך אימוץ הממצאים והמסקנות המפורטים באותו מסמך". הנתבעים מציינים כי המומחה השיב לכך בדואר אלקטרוני בצורה קטועה: "זה כן נכון...". לדידם, המומחה התעלם מהחלטת בית המשפט כאשר נסמך בבירור על פרק הסיכום הפסול ואימץ אימוץ עיוור של הקביעות בו.

הנתבעים מפנים, בין השאר, לאסמכתאות משפטיות מהן עולה כי הגם שחוות דעתו של מומחה לא תיפסל בנקל, במקרים מסוימים הותרת חוות הדעת על כנה תפגע בצורה קשה במראית פני הצדק ויש צורך למנוע את החשש כי המסמכים ישפיעו על שיקול דעתו העצמאי של המומחה.

התובעת מתנגדת לבקשה.

ראשית, טוענת התובעת כי יש למחוק את הבקשה על הסף בגין אי מילוי הוראות התקנות, לאחר שעד יום הגשת התגובה לבקשה טרם התקבלו על ידה נספחי הבקשה.

לגופו של עניין טוענת היא כי פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית משפט הנכבד, תתאפשר רק במקרים נדירים. במקרה שלפנינו לא קיים פגם או אף צל צילו של פגם בחוות דעתו של המומחה. ככל שהנתבעים חולקים על שיקול דעתו של המומחה, זכותם שמורה להם להפנות לו שאלות הבהרה באשר לקביעותיו או לזמנו לחקירה בבית המשפט על מנת לנסות ולהוכיח טענותיהם או לסתור ממצאיו, כך שכל עוד לא הוכח אחרת, יש לראות את המומחה כמי שפעל במיומנות ובמקצועיות.