עבדייב נ' גלבוע

פסק דין

בפני תביעה שטרית.

התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרתו של תיק הוצל"פ 13-01101-11-5 שטר מס' 10699, אשר זמן פרעונו 10/12/10, משוך מבנק הפועלים מחשבונם של אייל ורקפת ברקוביץ (להלן:"השטר"). השטר הינו ע"ס 550,000 ₪ לפקודת התובע והוגש לביצוע כנגד ברקוביץ אייל וברקוביץ רקפת- מושכי השטר וכנגד גלבוע שלמה , מועילי אלירן וטל ציון – החתומים כערבים בגב השטר.

הנתבע – גלבוע שלמה הינו היחיד מבין הנתבעים בבקשה לביצוע שטר, אשר הגיש התנגדותו לבית המשפט וזו התקבלה, ניתנה לו הרשות להגן ומכאן התביעה אשר בפני.

הנתבע שלמה גלבוע הוא אביה של רקפת ברקוביץ – אחת הנתבעות וחמו של אייל ברקוביץ, אף הוא נתבע לפירעון השטר. הנתבע טען כי לא חתם כערב על גבי השיק, לא אישר לאיש לחתום בשמו וכי החתימה המצויה בגב השיק אינה חתימתו כי אם זיוף. הנתבע טען כי פנה אל המשטרה ודרש בדיקת השטר באמצעות גרפולוג מטעמה, ברם תוצאות הבדיקה טרם הובאו לידיעתו. לטענת הנתבע הוא אינו יודע את נסיבות קבלת השטר ואחזקתו בידי התובע, אולם אם מדובר בהלוואה הרי שזוהי הלוואה חוץ בנקאית ומאחר ואין התובע עומד בתנאי חוק ההלוואות החוץ בנקאיות, דין תביעתו להידחות.

התובע טען כי ה"ה רקפת ואייל ברקוביץ עזבו את הארץ ואילו הנתבעים אלירן מועילי וטל ציון הוכרזו כפושטי רגל. לטענת התובע, ניהל עמו מר אייל ברקוביץ מו"מ לשם כניסתו כשותף בעסקיו של מר אייל ברקוביץ בנהריה. לטענת התובע הוא מסר בידיו של מר ברקוביץ סכומי כסף שונים בהתאם לדרישת מר ברקוביץ, אשר אמורים היו להיחשב כהלוואת בעלים בעסק המשותף. להבטחת פירעונה של אותה הלוואה מסר מר אייל ברקוביץ בידי התובע את השטר נשוא התובענה ע"ס 550,000 ₪. לטענת התובע, הוא דרש ערבים לפירעונו של השטר ומר ברקוביץ אכן החתים את ה"ה גלבוע, מועילי וציון על גבי השטר כערבים לפירעונו. התובע טוען כי קיבל לידיו את השטר לפני מועד הפירעון המצוין על גביו, כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, אלא שלאחר קבלת השיק התברר לתובע כי מר ברקוביץ לא היה כלל בעליו של העסק אליו התיימר להכניס את התובע כשותף ולאחר בירור ודרישה הסתבר כי העסק נסגר ומר ברקוביץ נמלט לחו"ל. בנסיבות אלו תבע התובע את פירעונו של השטר.

דיון :

טענת ההגנה העיקרית של הנתבע הינה הטענה כי חתימתו על גבי השטר זויפה וכי בהעדר חתימתו על גבי השטר בהתאם להוראותיה של פקודת השטרות, הרי שאין לו חבות בפירעון השטר.

כבוד השופט זוסמן בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית) עמ' 337 קובע כי נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח כי חתימתו זויפה, אלא התובע חייב להוכיח כי הנתבע חתם על השטר שכן רק על פי חתימתו האמתית זכאי הוא להיפרע מהנתבע.

ראה בת.א. 1629/02 תערובת הנגב נ. עולם הבשר פתח תקוה 89 בע"מ ואח' (5/12/05)

ע"א 316/79 חמדאן נ. ליאני ואח' פ"ד ל(2) 309

ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ. שאול רחמים בע"מ ואח' פ"ד מז(3) 240.

בפסק הדין בעניין רחמים אשר לעיל נקבע, כי קיימות שלש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהיא חתימתו של פלוני היא : האחת – באמצעות עדות ישירה כלומר עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה, השנייה – באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמתית, השלישית – על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתם למסמך אשר נדון.

בראשיתו של הדיון, הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה לפיה ימונה מומחה מטעמו של ביהמ"ש בתחום הגרפולוגיה וממצאי בדיקתו יהוו ראיה מכרעת. היה והמומחה יסבור כי אין המדובר בחתימת הנתבע, תידחה התביעה, אך אם יסבור המומחה כי מדובר בחתימת הנתבע, תוסיף התביעה להתנהל. ביום 16/1/12 קבע מומחה בית המשפט לאחר בדיקות אותן ביצע, כי בסבירות גבוהה ביותר אין המדובר בזיוף וכי החתימה נשוא המחלוקת בגב השטר נשוא התובענה, הינה חתימת הנתבע.

נוכח חוות דעת המומחה אשר הוסכם כי תהווה ראיה מכרעת, יש לדחות טענת הנתבע לפיה הוא אינו חתום על גבי השטר נשוא התובענה.

הנתבע על אף קיומה של ראיה לאמיתות חתימתו על גבי השטר נשוא התובענה, ביקש להגיש מטעמו כראיה בדיקת פוליגרף אשר נערכה לבקשתו, בידי המומחה מר ישראל עוז (להלן: "מומחה הנתבע"). אלא שיש לדחות ניסיונו של מומחה הנתבע לקעקע את חוות דעת מומחה בית המשפט. מומחה הנתבע הטיל דופי בהכשרתו של מומחה בית המשפט וטען כי אין לו ניסיון בתחום הפיזיקה או הכימיה וכי אין לו ניסיון בתחום המשטרתי. אלא שכאשר נשאל מומחה הנתבע, מהו שם אותו מומחה בית המשפט אשר בפרטי השכלתו המקצועית הטיל דופי, השיב מומחה הנתבע כי אינו זוכר מיהו מומחה בית המשפט והדברים מדברים בעד עצמם (ראה עמ' 21 שורות 6-13 לפרוטוקול). יתרה מזו, חוות דעת מומחה הנתבע אשר הוגשה לבית המשפט, אינה מציינת מה היו שאלות הביקורת על אף שהודה בחקירתו, כי הן בעלות תפקיד מוגדר בבדיקה. לשאלת בית המשפט מדוע לא הופיעו השאלות בחוות דעתו, הוא השיב "כי כך מקובל לכתוב חוות דעת"(ראה עמ' 22 שורות 10-11 לפרוטוקול). עוד עלה במהלך חקירת הנתבע, כי הוא נוטל תרופות מדללות דם ותרופות המשפיעות על לחץ הדם שלו. מומחה הנתבע טען כי עניין מהותי זה כלל אינו משפיע על ממצאי הבדיקה (ראה עמ' 22 שורות 31-32 לפרוטוקול) וכך טען מומחה הנתבע "כל תרופה של מישהו שסובל ממחלה כלשהיא נלקחת על מנת לאזן את המצב המחלתי של האדם. הנבדק מגיע מאוזן" (ראה עמ' 24 שורות 28-29 לפרוטוקול). לעניין זה אין כלל התייחסות בחוות הדעת ומומחה הנתבע טען, כי הנתבע עצמו אינו זוכר אילו תרופות הוא נוטל (ראה עמ' 21 שורה 18 לפרוטוקול). מעבר לכך, אף מומחה הנתבע הסכים כי ממצאי בדיקת פוליגרף אינם ממצא חד משמעי בניגוד לבדיקה גרפולוגית שהינה בדיקה מדעית (עמ' 23 שורות 3-5 לפרוטוקול).

הנה כי כן, אף חוות דעת מומחה הנתבע לא הטילה ספק בדבר אמיתות חתימת הנתבע על גבי השטר נשוא התובענה וההיפך, חקירת מומחה הנתבע הותירה רושם כי חוות הדעת מטעמו מגמתית והתעלמה מכללי היסוד הבסיסיים של עריכת בדיקת פוליגרף, כפי שהם מקובלים בעולם המשפט.

משקלה של בדיקת הפוליגרף כראיה אשר תכליתה להפריך את ממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט שמתחילה הוסכם בידי הצדדים כי תהווה ראיה מכרעת, אינו רב ככלל ובהתחשב בחקירת מומחה הנתבע אשר ערך אותה, בפרט.

אף חקירתו של הנתבע עצמו בעניין זה לא הועילה לו. הנתבע שב ומצהיר כי לא חתם על השטר נשוא התובענה, אף שלא טרח להציג בפני המומחה מטעמו את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. כאשר נשאל מדוע לא עשה כן טען "כי היא לא הייתה מעולם בידי"(ראה עמ' 16 שורות 28-29 לפרוטוקול). נוכח העובדה כי חוות הדעת של מומחה בית המשפט לא הוצגה כלל בפני מומחה הנתבע, תמוהים עוד יותר דברי ביקורתו, אודות השכלתו המקצועית של מומחה בית המשפט.

מכל האמור עולה, כי יש לדחות מכל וכל טענת הנתבע כי החתימה המצויה על גבי השטר נשוא התובענה אינה חתימתו וזאת אל נוכח ממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הגרפולוגיה הקובעת כי זו חתימת הנתבע, אשר לא נסתרה כלל, אף לא באמצעות עדות הנתבע או בדיקת הפוליגרף וחקירת מומחה הנתבע אשר ביצע אותה.