עבדולקרים(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

1.זוהי עתירה התוקפת את החלטת המשיב שלא להכיר בעותר כנתין סודני.

2.העותר הסתנן לישראל בשנת 2007. לעותר נערכו מספר ראיונות. בין השאר, התברר במהלך הדיון בעתירה, נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני.

עוד התברר שהעותר הציג עצמו מספר פעמים כאדם אחר ונערכו לו ראיונות גם בזהות הבדויה.

כתוצאה מהשוואת טענות העותר בכל אחד מן הראיונות, התברר כי קיימות סתירות מהותיות באשר לטענותיו בדבר מצבו המשפחתי, כלומר האם הוא נשוי, האם יש לו ילדים וכד'. בעניינים אלה מסר העותר תשובות סותרות, דבר אשר מטיל צל כבד על אמינותו.

בשל העובדה שהעותר מסר פרטים שגויים בעליל בהזדמנויות שונות ושיקר לנציגי המשיב ואף הסתיר בעתירתו את העובדה שהוא רואיין על ידי האו"ם, ניתן היה לדחות עתירה זו על בסיס התנהלות חסרת תום הלב של העותר.

למרות האמור החלטתי לבחון את הדברים לגופם.

3.לעותר נערך ראיון עומק ביום 25/05/11. הראיון נערך בשפה הערבית.

בתום אותו ראיון קבע המראיין כי ניב שפתו של העותר בשפה הערבית, אינו הניב הסודני. עוד התברר כי טענתו של העותר להשתייכותו לשבט בוררו מלמדת כי הוא אינו סודני מאחר ושבט כזה אינו קיים בסודן.

העותר נשאל בנושאי היסטוריה ופוליטיקה וידע כללי הקשורים לסודן והוא לא ידע דבר. כמו כן לא ידע לצייר את הדגל הסודני ולא ידע את ההמנון הסודני, לא ידע למסור את שמו המלא של נשיא סודן ותקופת כהונתו. הוא לא ידע מיהו סגן הנשיא, מתי חל יום העצמאות, כמה מחוזות יש בסודן, מהן המפלגות הקיימות בסודן ועוד.

מעבר לכך העותר, שטען שהוא מכפר הנמצא בחבל דרפור, לא הכיר את גב'ל מארה שהוא מקום תיירותי בדרפור ואשר כל אדם החי באזור חייב להכירו.

בנוסף, העותר לא ידע לציין באילו מקומות עבר בסודן בדרכו למצרים.

4.עיקר המחלוקת בעתירה זו הוא בדבר נתינותו של העותר.

לצורך זה, ולצורך קביעת יעד פוטנציאלי להרחקת העותר, עושה המשיב, בדרך כלל, שימוש במבחן מירב הזיקות.

לצורך זה, ערך המשיב ראיונות לעותר ולאחר מכן קבע, כי מירב הזיקות שלו הן למדינה מסוימת.

יובהר, כי אין בהכרח זהות בין המדינה אליה יש לעותר את מירב הזיקות לבין מדינת אזרחותו האמיתית.

כאשר לא קיימת זהות כזו, המשמעות היא שניתן להרחיק את העותר לאותה מדינה אליה יש לו את מירב הזיקות, בכפוף לפסיקה הרחבה של בית המשפט העליון ולתנאים שנקבעו, בין השאר, בהלכת אלטאי.

העותר תוקף את קביעת המשיב, ולטענתו קביעת המשיב בדבר מירב הזיקות שלו אינה סבירה וכי הוא, העותר, הוכיח כי מירב הזיקות שלו הן למדינה אחרת, שאזרחיה נהנים בישראל ממדיניות אי ההרחקה.

לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת המשיב בדבר מירב הזיקות של העותר היא סבירה, יש תחילה לקבוע את אמות המידה שעל המשיב לעשות בהן שימוש לצורך קביעת מירב הזיקות של העותר.

כלומר, יש לבחון את רמת ההוכחה הנדרשת מן העותר ומאחרים שכמותו, לצורך הוכחת נתינותו או מירב הזיקות שלו למדינה לה הוא טוען.