עבדו נ' טרנו ואח'

פסק דין

מבוא:

1.תביעה, אחת מיני רבות, שמקורה הוא סכסוך זכויות באשר לחנות בשוק העירוני בחדרה.

2.ביום 27.10.05 אירע פיגוע חבלני בשוק העירוני בחדרה. העירייה החליטה על שיקום השוק, כאשר כוונת העירייה והסוחרים הייתה כי השוק ייבנה מחדש, והסוחרים יקבלו חזקה בחנויות בשוק החדש. מאז שוקם השוק, עוסקים בתי המשפט בתביעות שהונחו לפתחן של הערכאות השונות, שמקורן בסכסוכים בין הסוחרים לבין העירייה או בין הסוחרים לבין עצמם. סכסוך זה, כאמור, הוא אחד מיני רבים, והפעם ענייננו הוא חנות מס' 2 בשוק העירוני החדש, המצויה בחלקות 65 ו- 66 בגוש 10037 (להלן: "החנות החדשה").

טענות הצדדים בקצירת האומר

3.בתביעתו, עותר התובע ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע הינו "סוחר" ו- "דייר מוגן לא מאושר" כהגדרת הנתבעת מס' 3 (להלן: "העירייה"), ולחלופין כי התובע הינו "דייר מוגן מכח חזקה" כהגדרת העירייה . יצויין כי הגדרות אלה הן הגדרות שהעירייה השתמשה בהן כדי לבחון את זכאות התובעים לזכויות בחנויות בשוק, כאשר היא בוחנת זכאות זו באמצעות הבדיקה אם תובע הזכות בחנות עונה על הקריטריונים שקבעה.

4.בכתב התביעה שהגיש, טען התובע כי עד לשנת 1997 היו הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") דיירים מוגנים בחנות הישנה שעמדה בשוק טרם הריסתו ושיקומו (החנות הישנה תיקרא להלן : "החנות") (סעיף 7 לכתב התביעה). לטענת התובע הוא שילם לנתבעים תשלומים חודשיים בגין זכויותיהם בחנות, כאשר התובע נושא בכל הוצאות אחזקת החנות מרז ההסכם (סעיף 5 לכתב התביעה).

5.לטענת התובע רכש הוא זכויות הנתבעים בחנות ע"י תשלום "סכומים שונים" באמצעות המחאות וסכומים במזומן (סעיף 8 לכתב התביעה) וכי החל מאותה שנה עזבו הנתבעים את החנות ו"התנתקו מן הנכס" (ראו האמור בסעיף 10 לכתב התביעה). לאחר הפיגוע החבלני, ולאחר שניזוק מבנה השוק, יצאו הסוחרים מן השוק עד לשיקומו ע"י העירייה, כאשר הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע" או "טרנו") הבטיח לתובע כי עם שיקום השוק יוחזר התובע אל החנות שתיבנה בשוק המשוקם (סעיף 12 לכתב התביעה).

6.התובע טען כי העירייה כשלה לברר את מעמדו, שכן הוא רכש זכויות הנתבעים בשוק ובכך הפך ל-"דייר מוגן לא מאושר" שהוגדר כ- "סוחר בעל חזקה בדוכן בשוק, אשר רכש מאחר זכויות דיירות מוגנת, ללא אישור פורמאלי של העירייה וללא תשלום דמי מפתח", ולמצער, ואף אם יוכח כי התובע אינו עונה על הגדרת "דייר מוגן לא מאושר", הרי הוא עונה על הגדרת "דייר מוגן מכח חזקה" שהוגדר כ- " סוחר בעל חזקה בדוכן בשוק אשר מחזיק בו שנים רבות ללא הסכם כלשהו וללא תשלום דמי מפתח לעירייה" (סעיף 13 לכתב התביעה).

7.לטענת התובע, שיקום השוק הסתיים והנתבעים קיבלו חזקה בחנות ואף התכוונו להשכירה לצד ג', וע"י כך הפרו את התחייבותם כלפי התובע, לפיה תועבר החנות לידי התובע לאחר שיקום השוק (סעיף 15 לכתב התביעה). לטענת התובע, העירייה מסרה את החזקה בחנות החדשה לידי טרנו ואף עומדת להסדיר את זכויותיו של הנתבעים בחנות (ע"י חתימה על הסכם המתייחס לזכויות הנתבעים בחנות – להלן: "ההסכם") כאשר אין היא מבררת את טיב זכויותיו של התובע בחנות (סעיף 20 לכתב התביעה).

8.הנתבעים כופרים בטענות התובע אחת לאחת, והם מדגישים כי מדובר בניסיון מטעם התובע להשתלט על חנותם של הנתבעים, נכסם היחיד ומקור הכנסתם. לטענת הנתבעים, בין הנתבע לבין אביו של התובע, מנשה עבדו, נכרת הסכם, לפיו ישתמש מר עבדו הנ"ל בחנות בתמורה ל"דמי שימוש חודשיים" (סעיף 6 (ב) לכתב ההגנה), ואולם לאחר הפיגוע עזבו התובע ואביו את החנות, ולאחר שיקום החנות הוכרו התובע ובנו צחי טרנו ע"י העירייה כ"דיירים מוגנים מאושרים" ונציג העירייה חתם על הסכם דיירות מוגנת בין העירייה לבין הנתבעים ובנם, אך בשל צו מניעה זמני שהוציא התובע כנגד העירייה, ועליו אעמוד להלן, לא חתם ראש העירייה על ההסכם (ראו סעיף 8 לכתב ההגנה).

9.לטענת הנתבעים, טרנו לא נטש את החנות והיה מבקר בה. כמו-כן לאחר הריסת החנות כתוצאה מן הפיגוע הוא זה "שרץ לכל גורם אפשרי כדי להסדיר את שיקום החנות" (סעיף 10 לכתב ההגנה).

10.באשר לטענה כי נכרת הסכם בין התובע לבין הנתבעים להעברת זכויות הנתבעים בחנות, כפרו הנתבעים נחרצות בטענה זו (ראו סעיפים 15 ו- 16 לכתב ההגנה). הנתבעים מפנים להסכם מיום 30.8.2004 שנכרת ביום אביו של התובע מר מנשה עבדו, הסכם עליו חתום התובע כערב להתחייבויות אביו, ולפיו הוגדר מעמדו של מנשה עבדו "כבר רשות לתקופה זמנית" (עד ליום 30.6.08) (ראו סעיף 14 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעים, לא ברור מדוע חתמו בני משפחת עבדו על ההסכם הנ"ל, אילו רכשו זכויות בחנות מאת הנתבעים. עוד טענו הנתבעים כי התובע מנסה להשתלט השתלטות עויינת על החנות החדשה, כאשר התובע מטיל מורא בלב כל מי שמתקרב לחנות. לטענת הנתבעים מנסה התובע למנוע מהם להתקרב לחנות (סעיף 20 לכתב התביעה).

11.לעניין טענת התובע, לפיה עונה הוא על הגדרת "דייר מוגן לא מאושר" או "דייר מכח חזקה", טוענים הנתבעים כי תנאי להחלת הגדרות אלה על התובע הוא היותו "סוחר", ששמו מופיע ב"רשימה מחייבת של הסוחרים" (סעיף 22 לכתב ההגנה). עוד טענו הנתבעים, כי העירייה הכירה בהם כדיירים מוגנים מאושרים לאחר שבדקה ומצאה כי מי שהחזיק בחנות ומי שהיה דייר מוגן כלפי העירייה הם הנתבעים (סעיף 24 לכתב ההגנה).

ההליכים בבקשה לצו הזמני:

12.בטרם הוגשה התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צו זמני, לאחר שתפס התובע חזקה בחנות. בבקשתו עתר הוא למנוע פינוי מיטלטליו שלו מן החנות ולמנוע מן הנתבעים להשכיר את החנות לצד ג'. הנתבעים התנגדו למתן הצו וטענו כי התובע תפס חזקה שלא בהסכמתם.

13.במסגרת הדיון בבקשה לצו זמני (בפני כבוד השופט ח' שרעבי) הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ימשיך התובע להפעיל את החנות בתמורה לתשלום סך 1,300 $ (דולר ארה"ב), וכי יינתן צו המונע חתימת ראש העירייה על ההסכם, עד להכרעה בתיק העיקרי.

14.למעשה, מאז הוגשה התביעה, קיים "הסדר ביניים" אליו הגיעו הצדדים במסגרת התיק העיקרי, לפיו התובע הוא המחזיק בחנות עד להכרעה סופית בתביעה.

ראיות הצדדים:

15.מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע שהוגש במסגרת הבקשה למתן הצו הזמני וכן תצהיר משלים. כמו-כן הוגשו תצהירי העדים שלהלן: