עבדה ואח' נ' לפמן ואח'

החלטה

המבקשים הגישו ביום 19.12.13 עתירה מנהלית ובקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד.

עניינה של העתירה בהיתר בניה שניתן על ידי הועדה המקומית. לטענת המבקשים הדבר נעשה לאחר שזויפו חתימות בעלי הזכויות בבקשה להיתר.

ביום 30.12.13 קבע כב' השופט ורדי, כי לאחר שעיין בבקשה ובהודעת המשיב 1 ובתגובות ניתן צו ביניים, לפיו יוקפאו פעולות הבניה המבוצעות על ידי המשיב 1 בבניית תוספת חדר על הגג בבנין ברח' רוטנברג 79 רמת-גן, על פי היתר הבניה שניתן ביום 18.6.13. צו הביניים הותנה בהפקדת עירבון בסך 100,000 במזומן או בערבות בנקאית, ונקבע כי יכנס לתוקפו עם הפקדת העירבון האמור.

העירבון לא הופקד במועד שנקבע.

בקשת המבקשים להפחתת העירבון או להמרתו בהתחייבות עצמית נדחתה על ידי ביום 2.1.14. בהחלטה נאמר כי "העירבון נועד להוסיף על ההתחייבות העצמית שכבר נחתמה". בדיעבד מסתבר, כי המבקשים לא חתמו כלל על התחייבות עצמית, ולכן עתר המשיב ביום 2.1.14 להמצאת התחייבות חתומה. בו ביום ניתנה למבקשים הוראה להמציא את ההתחייבות (בנוסף לעירבון שטרם הומצא).

ביום 8.1.14 הגישו המבקשים "בקשה לעיון חוזר ולחילופין למחיקת צו הביניים (המכונה בטעות בבקשה צו מניעה זמני), ללא צו להוצאות. לדבריהם, אין באפשרותם להפקיד את סכום העירבון שנקבע בהחלטה כתנאי למתן צו הביניים. המבקשים לא צירפו תיעוד המעיד על מצבם הכלכלי.

הבקשה לעיון חוזר נדחתה, אך הבקשה למחיקת צו הביניים התקבלה, וב"כ הצדדים התבקשו לטעון בכתב לענין ההוצאות.

טיעוני הצדדים הוגשו כנדרש. לאחר שעיינתי בבקשת המשיב 1 לחייב את המבקשים בהוצאות, בבקשת המבקשים לאי-מתן צו להוצאות ובתשובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפטור את המבקשים מהוצאות הבקשה לצו ביניים.

מדובר בבקשה שהוגשה כעתירה מנהלית, וזאת בנוסף לתביעה המתנהלת בין הצדדים בבית משפט השלום (תא"מ 1884-12-13). מסתבר, כי בית משפט השלום דחה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני במסגרת התביעה שם, אך הדבר לא הרתיע את המבקשים מהגשת בקשה לצו ביניים.

הבקשה לצו ביניים הוגשה ללא התחייבות עצמית, וההתחייבות לא הומצה גם לאחר שניתנה החלטתי מיום 2.1.14 המורה להם לעשות כן. המשיב אף טוען כי העתירה חסרה יפוי כוח מאת כלל העותרים, ככל שהם מיוצגים.

במקום להמציא התחייבות עצמית ולהפקיד את העירבון, המבקשים התמידו בפניות לבית המשפט, והדבר חייב את המשיב 1 להגיש תגובות לאותן פניות ובקשות. המשיב 1 טוען, כי הדבר גרם לו להוצאות מיותרות, ולכן הוא זכאי להחזר מאת המבקשים. כן טען, כי קיים חשש שלא יעלה בידו לגבות את ההוצאות בסופו של ההליך.

המבקשים טוענים כי "בקשת המבקשים להוצאות הינה כזעקת הגוזל שנגזל" (כך במקור!) והמשיב לא צירף אסמכתא המראה על נזק. בנוסף, המשיב לא עצר את הבניה. החשש לגביית ההוצאות בסופו של ההליך העיקרי אינו רלוונטי לענייננו ואינו מצדיק חיוב בהוצאות.

אין חולק כי הגשת בקשות לבית המשפט חייבה את המשיב 1 להגיש תגובות באמצעות בא-כוחו. בנסיבות אלה, זכאי המשיב 1 כי יושתו הוצאות על המבקשים, שיש בהן כדי לשפותו על ההוצאות שהוציא, כולן או חלקן. מאחר שהמשיב לא צירף אסמכתא בנוגע להוצאות, נותר הנושא לשיקול דעת בית המשפט.

אני קובעת, כי המבקשים ישלמו למשיב הוצאות בסך של 7,500 ₪, תוך 30 יום מהיום, ואם לא ישולם במועד, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מתום המועד האמור ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

בהחלטתי מיום קבעתי כי צו הביניים ימחק כמבוקש, והצדדים

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ד, 02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי ....... התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: