עבדה ואח' נ' גרבר ואח'

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בארוע תאונה מיום 17.11.04 בה היו מעורבים רכב מסוג מזדה 6 עם רכב הנהוג בידי הנתבע.

וזו גילגולה של תביעה :

תחילה הוגשה התביעה על ידי הגב' עבדה גלית, כמי שרשומה במשרד הרישוי כבעלים רשומים של המזדה. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שנהג ברכב המעורב ופגע מאחור במזדה וכנגד מבטחיו שומרה חב' לבטוח בע"מ, הנתבעת 2. כמו כן ולחילופין הוגשה התביעה כנגד איי.איי.ג'י חברה לבטוח בע"מ כמי שביטחה את המזדה בבטוח מקיף ודחתה את תביעת התובעת לתשלום תגמולי בטוח.

הנתבעת 3 דחתה כאמור את התביעה לתשלום תגמולי הבטוח מן הטעם כי מבדיקה הועלה כי רישום הרכב על שם הגב' עבדה היה פיקטיבי וכי הבעלים האמיתי היה מר יעקב סימבול- גיסה של התובעת, אשר אף נהג ברכב בעת התאונה. פרט זה לא גילתה התובעת בעת עריכת הבטוח, דהיינו

כי הרכב הינו בשימושם הבלעדי של יעקב סימבול ואשתו וזאת מתוך כוונת מרמה, לפיכך לא קיימת כל זיקה ביטוחית בין הנתבעת 3 לבין המחזיקים והמשתמשים בפועל.

לימים נדחתה התביעה בהסכמה כנגד הנתבעת 3 ונותרה בעינה רק כנגד הנתבעים 1,2 קרי מי שנטען שהיה הנהג המזיק וכנגד מבטחיו.

לא זאת אף זאת. ב"כ התובעת ביקש להוסיף את יעקב סימבול כתובע נוסף, מאחר ונטען כי הוא זה אשר נשא בחסרון הכיס מאחר והוא זה אשר שילם עבור המזדה שנטען כי ניזוקה בתאונה.

אשר למערכת היחסים בין הנתבע 1 לבין המבטחת הנתבעת 2 : תחילה הסירה הנתבעת 2 כל כיסוי בטוחי לנתבע 1 בטענה כי עסקינן בתאונה מבוימת לה היה שותף הנתבע 1, וכי לא ארעה כל תאונה ולא נגרם כל נזק וכי התביעה כולה מטרתה להוציא תגמולי ביטוח שלא כדיןמאת הנתבעת 2.

הנתבע הכחיש כל טענת מרמה. לדבריו אינו מכיר לא את התובעת ואף לא את מי שנהג במזדה. לגירסתו אכן פגע ברכב המזדה מאחור, רכבו נגרר ממקום הארוע על ידי גרר שנשלח מטעם הנתבעת 2 וכי לטענתו אין כל מניעה כי הנתבעת 2 תעניק לו כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה לבטוח מקיף שהוצאה לו ותיטול על עצמה ההגנה בתיק זה. הנתבעת דחתה דרישה זו, אולם יחד עם זאת במהלך שמיעת הראיות הוסכם בעמ' 9 לפרוטוקול כי הנתבעת 2 חוזרת בה מטענותיה כנגד הנתבע 1 וכי היא נותנת כיסוי ביטוחי לנתבע 1 וככל שייקבע חיוב בתיק יושת החיוב על הנתבעת 2 בלבד.

לפיכך עומדות בפני שלוש שאלות עיקריות :

האם ארעה תאונה כנטען בכתב התביעה.

האם ארע נזק בתאונה זו ואם כן מהי מידתו של נזק זה.

האם עסקינן בתביעה שהינה רובה ככולה בגדר נסיון לקבלת פיצוי בגין נזקים שלא ארעו ו/או שהוחמרו בזדון, דהיינו האם עסקינן בתביעה שהינה בגדר תביעת מרמה.

אשר לשאלה הראשונה :

על פי האמור בכתב התביעה נהג התובע 2 במזדה ביום 17.11.04 בצומת גבעת השלושה ונעצר בשל האור האדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו כשלפניו עומדת מכונית נוספת. לפתע הגיחה מאחור מכונית הנתבע 1ופגעה בעוצמה רבה ברכב המזדה וזה נהדף לעבר הרכב שעמד לפניו וניזוק הן מאחור והן מלפנים.

הנתבע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, תצהיר עליו לא נחקר כלל בחקירה נגדית. בתצהירו מעיד הנתבע 1 כי הסיט מבטו מהכביש בשל סיגריה שנפלה לא הבחין ברכב שנעצר לפניו ופגע בו מאחור בעוצמה רבה. (ראה סעיף 4 לתצהירו של הנתבע 1) כתוצאה מהתאונה הוטח הרכב לעבר רכב נוסף שעמד לפניו (ראה סעיף 5 לתצהיר). דברים אלה נאמרו על ידי הנתבע 1 גם בהודעתו לנתבעת 2 שנמסרה עוד ביום התאונה וצורפה כנספח לתצהירו.

כאמור הנתבע 1 לא נחקר על תצהירו ולמעשה נתבעת 2 הודתה בסופו של יום כי התאונה אכן ארעה ומכאן ששאלה זו שוב אינה שנויה במחלוקת. אמנם נהג הרכב הראשון לא הובא לעדות על ידי מי

מהצדדים אולם יחד עם זאת ובשים לב לאמור לעיל שוב אין זו שאלה שבמחלוקת ואני קובעת כי אכן ארעה תאונה כפי שמתאר אותה הנתבע 1, שאינו מכיר את התובע 2, לא עשה עימו יד אחת ואמנם התרשל בנהיגתו וגרם לתאונה אך יחד עם זאת הינו צד תמים במערכה זו, עדותו וגירסתו מהיימנים עלי וכאמור הוא לא נחקר כלל על גירסה זו.

מכאן עלי לעבור ולדון בשתי השאלות האחרות הכרוכות למעשה זו בזו, דהיינו האם ארע נזק בתאונה זו, מהי מידתו של הנזק ואם הוחמר הנזק על מנת לגבות תגמולי בטוח שלא כדין מאת הנתבעת 2.