עבדאלרחמן מחמד נ' פרלמן ואח'

פסק דין

1.ביום 1.8.10 בשעה 23.00 או בסמוך לכך אירעה תאונת דרכים בכביש 55 המוביל מקרני שומרון לקדומים. בתאונה היו מעורבים מכונית מסוג סיאט מספר רישוי 74-388-91 שבה נהג התובע (להלן: הסיאט ונהג הסיאט או התובע בהתאמה) ומכונית מסוג מיצובישי מספר רישוי 70-065-20 שבה נהג הנתבע 1 (להלן: המיצובישי ונהג המיצובישי בהתאמה).

אין חולק כי נהג הסיאט תושב הרשות הפלסטינית.

במועד הרלוונטי ביטחה הנתבעת 2 את המיצובישי בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

2.בתאונה ניזוקו שני כלי הרכב המעורבים. לפניי תובענה כספית שהגיש נהג הסיאט לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו בעטיה של התאונה. בכתב התביעה, אשר הוגש בסדר דין מהיר, תבע פיצוי בסך 63,023 ₪ נכון ליום הגשת התובענה. סכום זה מורכב משווי הסיאט בניכוי ערך השרידים (25,705 ₪ קרן, ומשוערך – 28,450 ₪); שכר טרחת השמאי שהעריך את הנזק (1,885 ₪, ומשוערך – 2,073 ₪); עלות גרירת הסיאט (500 ₪) וכן נזקים עקיפים שנגרמו לו לטענתו מחמת חוסר יכולתו הכלכלית לרכוש רכב חלופי (32,000 ₪).

3.הצדדים הסכימו שאכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). מטעם זה ובשים לב לדרך הדיונית שבה הוגש ההליך, תהא ההנמקה תמציתית.

4.בתאונה הנדונה קופחו חייה של פעוטה בת שלושה חודשים שנסעה בסיאט. נגד נהג המיצובישי הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, וההליך הפלילי טרם הסתיים. עם זאת, על סמך חומר הראיות שהוצג לפניי ניתן לקבוע במידה הדרושה בהליך אזרחי כי מלוא האחריות רובצת על כתפי נהג המיצובישי.

5.הכביש בו אירעה התאונה דו-סטרי ובכל מסלול נתיב נסיעה אחד. שני המסלולים מופרדים על ידי קו לבן רצוף. בשעת תאורה הכביש מואר. ביום התאונה תנאי מזג האוויר אפשרו ראות טובה.

נהג המיצובישי נסע מכיוון מערב למזרח ונהג הסיאט, בכיוון הנגדי. מדובר באזור הררי, ולפני התאונה נסע נהג המיצובישי בעליה, ומעבר לה ירידה מתונה. בזמן נסיעתו בעליה היה שדה הראיה של נהג המיצובישי מוגבל עד לפסגה. מהפסגה שדה ראיה פתוח למרחק רב.

6.לפני המיצובישי נסע רכב אחר שבמהלך הירידה נתקל בחזיר בר שחצה לפתע את הכביש, התנגש בו וכתוצאה, נעצר באמצע הכביש. נהג המיצובישי, אשר נהג במהירות של כ-80 קמ"ש, הבחין מן הסתם באיחור ברכב העומד. כדי למנוע התנגשותו בו, סטה ממסלול נסיעתו והתנגש חזיתית בסיאט שנסעה במסלול הנגדי. הסיאט ניזוקה באורח חמור, וזו הוכרזה בהמשך 'אבדן גמור'.

7.הגעתי לכלל מסקנה כי מלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה רובצת על כתפיי נהג המיצובישי - לו היה ער לתנאי הדרך שלפניו היה באפשרותו להאט את מהירות נסיעתו ולעצור לפני הרכב העומד, וכך למנוע את התאונה. בנסיבות אלה, אין לייחס לנהג הסיאט אשם תורם כלשהו.

8.לעניין הנזק – עיקר המחלוקת נעוצה בשווי הסיאט. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובע, במועד הרלוונטי היה שווי הסיאט 28,000 ₪, ובניכוי ערך השרידים (1,500 ₪) - 26,500 ₪. חרף הערכתו זו, בהתאם לתביעה שהוגשה והמבוססת על שיעור הנזק הגולמי של הסיאט, קבע כי נזקו של התובע הסתכם בסך 25,706 ₪ בלבד.

אין חולק כי במועד הרלוונטי מחירה של מכונית סיאט משנת ייצור 2000 ומהסוג שהיה לתובע הסתכם בסך 9,700 ₪, לפי 'מחירון יצחק לוי', המקובל על חברות ביטוח בארץ.

9.שמאי התובע הסביר בחוות דעתו ובמכתב שהוגש ביום הדיון, כי בשל האיסור להכניס כלי-רכב מישראל לתחום הרשות הפלסטינית ללא אישור מיוחד, קיים מחסור בכלי-רכב אלה והדבר נותן אותותיו במחיר, הגבוה מזה המקובל בישראל. לפיכך הערכתו את שווי הסיאט מביאה בחשבון נתון זה.

10.פער המחירים האמור אינו שנוי במחלוקת. מעיון במסמך 'דוח בקרה לחוות דעת השמאי' (נספח ב' לכתב ההגנה) עולה כי המבטחת אינה חולקת על פער המחירים ברם לדעתה הוא קטן ממה שטוען השמאי מטעם התובע. בעוד שמאי התובע העריך כי הפער מסתכם בפי שתיים ומחצה, סבורה המבטחת כי מדובר בפער בשיעור 30% מערך הרכב בלבד.

11.מאחר שבעלי הדין הסמיכו אותי לפסוק בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שלו ממד של פשרה, אקבע את הפיצוי בהסתמך על שתי ההערכות הללו.

12.התובע זכאי להשבת שכר הטרחה ששילם לשמאי ואת הוצאות הגרירה של הסיאט. לעומת זאת אין לפסוק לו את הנזקים העקיפים הנתבעים, אשר לא הוכחו כלל. התובע לא הוכיח כדבעי כי מחמת חיסרון כיס נבצר ממנו לרכוש רכב אחד. נוסף על כך, אף אם נגרמה לו אי-נוחות מסוימת בשל הצורך להשתמש בתחבורה ציבורית, הרי שלא זו בלבד שהסכום הנתבע מופרז, אלא שבו בעת חסך את ההוצאות הקשורות באחזקת מכונית, וחיסכון זה שקול כנגד האי-נוחות הנטענת.

13.על יסוד האמור לעיל, אני מעריכה את נזקו של התובע בסך כולל של 22,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

כן זכאי התובע לשכר טרחת עורך דין בסך 2,200 ₪ בצירוף מע"מ ואת החזר אגרת התביעה בסך 600 ₪.

14.הסכומים הללו ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעים, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל.