עבדאלקאדר נ' בית חולים נצרת א.מ.מ.ס.

החלטה

הבקשה

מונחת בפני בקשת המבקש/הנתבע לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף בשל אי הגשת חוות דעת רפואית.

המשיב/התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, על פי הנטען, עקב רשלנותו הרפואית של המבקש/הנתבע. לטענת המבקש, לא ניתן להוכיח את התביעה ללא חוות דעת רפואית, שהיה על המשיב לצרפה לכתב התביעה מכח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). על כן, בהעדר חוות דעת רפואית, התומכת לא רק בשאלת האחריות ובקביעת גובה הנזק בלבד אלא בקיומו של קשר סיבתי בין השניים, יש להורות על מחיקת התביעה או, לחילופין, לקבוע כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.

המשיב הגיש תגובה במסגרתה טען כי יש לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית בהתאם לתקנה 127 לתקנות, וזאת מאחר שבמקרה דנן, הטענות שהועלו בכתב התביעה בצירוף לחומר הרפואי, עומדים בשלושת התנאים הקבועים בפסיקה, המזכים אותו בפטור מצירוף חוות דעת רפואית. עוד טוען המשיב, כי צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה הינה הכרחית רק במקרה בו נטען לקיומה של נכות לצמיתה, ולא כך המצב במקרה נשוא התביעה.

בתשובת הנתבע לתגובה, חזר הנתבע על טענותיו בבקשה, בנוסף, טען כי תגובת המשיב אינה מגובה בתצהיר, וחסרת נימוקים לעניין העמידה בתנאים לפטור מצירוף חוות דעת.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית המסדירה את עניין חוות הדעת הרפואיות, מעוגנת בתקנה 127 לתקנות, אשר קובעת, כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לחובה המעוגנת בתקנה 127 נפקות מיוחדת בתביעה של רשלנות רפואית, שכן הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו (ראה לעניין זה: ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סלון, פ"ד נה (4) 898; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז – 2007) עמ' 911) .

נקודת המוצא הינה כי בתביעות של רשלנות רפואית, חוות הדעת הרפואית היא שמקימה את עילת התביעה. הסנקציה בגין אי קיום החובה הנ"ל מעוגנת בתקנה 137 לתקנות, אשר קובעת כי בעל דין שלא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית ובית המשפט לא פטר אותו מכך, לא ייזקק להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון.

במקרה דנן, על אף שעסקינן בתביעת רשלנות רפואית, המשיב לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית. המשיב אף לא הגיש בקשה לפטור אותו מהגשת חוות דעת כזו. בתגובתו של המשיב, נטען כי הוא זכאי לפטור מצירוף חוות דעת רפואית, ולחילופין, נטען כי משלא הועלתה טענה לקיומה של נכות לצמיתה, אין הכרח בצירוף חוות דעת רפואית. שקלתי את טענותיו של המשיב בהקשר זה, אך אין בידי לקבלן. ראשית, תגובת המשיב אינה מגובה בתצהיר כדין, התומך בטענותיו לעניין זכאותו לפטור מצירוף חוות דעת רפואית. המשיב כלל לא נימק את טענותיו ולא הוכיח שהוא עומד במבחן המזכה אותו בפטור מצירוף חוות רפואית. על כן, נדרשת הגשת חוות דעת רפואית על ידי התובע, אחרת לא יעמוד התובע בנטל הראשוני, אשר בעקבותיו יכול לעבור נטל השכנוע לנתבע בהליך. שלישית, חוות הדעת הרפואית דרושה לביסוס של טענה בעניין שברפואה ולאו דווקא טענה לנכות.

משעסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, שכאמור, חוות הדעת הרפואית דרושה בה, כדי להוכיח הן את שאלת האחריות והן שאלת הנזק ומשלא הוגשה כל בקשה לפטור את המשיב מהגשת חוות דעת כאמור, הרי שבהעדר חוות דעת כאמור, המשיב לא יהיה רשאי להוכיח עניין שברפואה (תקנה 137(א) לתקנות). עובדה זו מאיינת את התביעה כליל ושוללת קיומה של עילת רשלנות רפואית, באופן המצדיק את מחיקתה.

על אף האמור לעיל, בבואו להכריע בבקשה לסילוק תביעה על הסף, על בית המשפט לנהוג במשורה בהתאם להלכה הקובעת ששימוש בסעד זה יעשה רק במקרים חריגים "בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (4) 721).

במקרה דנן, בעורכי את האיזון הראוי בין האינטרסים של שני הצדדים, על רקע ההלכה דלעיל, ומשסבורני כי ניתן להציל את הפגם שנפל בתביעה על דרך של תיקונה, תוך פיצוי המבקש על הנזקים שנגרמו לה, יש ללכת בדרך זו. משכך, נחה דעתי כי יש להורות על תיקון התביעה בדרך של צירוף חוות דעת, וזאת תוך פיצוי המבקש באמצעות פסיקת הוצאות הולמות.

סוף דבר

אשר על כן, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן בצירוף חוות דעת רפואית בתוך 60 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו.

המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית עדין.

למעקב המזכירות בהתאם.