עבדאלמונעם נ' נפתלי נשר-עו"ד ואח'

           לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי) מיום 27.6.2017 בפש"ר 60580-01-13, במסגרתה התקבלה בקשת משיב 1 (להלן: הנאמן) להורות על ביטול הענקה שביצע משיב 3 (להלן: החייב) למבקש, מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה).

הרקע לבקשה וההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי

1. ביום 24.4.2013 ניתן צו כינוס על נכסי החייב וביום 8.11.2014 הוא הוכרז פושט רגל. מוקד המחלוקת בין הצדדים נוגע להסכם מכר אשר ערך החייב ביום 10.7.2008, על פיו העביר למבקש שהינו אחיו את מלוא זכויותיו במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 18534 בכפר מכר (להלן: המקרקעין) ללא תמורה. הזכויות שהועברו מהוות 1/8 (12.5 אחוזים) מהמקרקעין. לטענת הנאמן, העברת הזכויות המתוארת הינה בגדר הענקה שדינה להתבטל מכוח סעיף 96(ב) לפקודה.     

2. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי טענו המבקש והחייב כי מדובר בהענקה בתמורה ובתום לב ולפיכך יש לדחות את בקשת הנאמן לביטולה. לטענתם, בחודש יולי 2008 רצה החייב למכור את זכויותיו במקרקעין אך עקב עיקול שהוטל על חלקו, לא יצאה העסקה לפועל. או אז הוא ביקש מהמבקש, אשר גם לו זכויות במקרקעין האמורים, להעביר את זכויותיו שלו לקונה (להלן: יונס), ובתמורה יעביר לו החייב את זכויותיו (המעוקלות) במקרקעין. לטענתם, באותה העת היה החייב בעל כושר פירעון לחובותיו, ואף היו בבעלותו נכסים נוספים. כמו כן, מרבית חובותיו נוצרו לאחר ההענקה האמורה. ואכן ביום 10.8.2008 נערך הסכם מכר למכירת 1/8 מהמקרקעין בין המבקש לבין יונס. יצוין כי בחקירתו בפני בית המשפט המחוזי אישר החייב את טענת הנאמן לפיה עובר לתאריך העסקה האמורה נפתחו נגדו 19 תיקי הוצאה לפועל, שסכומם הכולל עמד על סך של 1,765,307 ש"ח (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה). עוד אישר כי הדיווח למיסוי מקרקעין על העסקה האמורה חושב כמכר ללא תמורה.

3. לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי בענייננו חל סעיף 96(ב) לפקודה, שכן פשיטת הרגל התרחשה לאחר שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, בחן בית המשפט המחוזי האם עומדות למבקש טענות כלשהן להצדקת ההענקה בהתאם לסעיפים 96(ב) ו- 96(ג) לפקודה. בפרט, נבחנה השאלה האם בזמן ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו, אף מבלי להיזקק לנכס המוענק או האם קיבל המבקש את ההענקה בתום לב ובתמורה בת ערך. נקבע כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי בעת ביצוע ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו. זאת, בין היתר משום שהחייב עצמו הודה בקיומם של חובות רבים בעת ביצוע ההענקה כאמור. בית המשפט המחוזי גם דחה את הטענה לפיה המבקש קיבל את ההענקה בתום לב ובתמורה בת ערך. הן המבקש והן החייב הודו כי חתמו על הסכם מכר ללא תמורה וציינו כי כך דיווחו על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין. בית המשפט גם לא השתכנע כי דובר היה בעסקת חליפין, זאת בין היתר בשל הימנעותם של המבקש והחייב להביא לעדות עדים מתבקשים בנסיבות העניין. נקבע כי מחדלים אלה פועלים לחובתם. נוכח הקשר המשפחתי שבין המבקש לבין החייב שוכנע בית המשפט כי מקבל ההענקה ידע, או לכל הפחות חזקה עליו כי ידע, על קשייו הכלכליים של החייב. עוד ציין כי די בכך שלא הוכח מתן תמורה, כדי לשלול את החריג שבסעיף 96(ד)(2) לפקודה. לפיכך קיבל בית המשפט את בקשת הנאמן לביטול ההענקה והורה על מחיקת זכויותיו של המבקש לפי ההענקה ועל רישום החייב כבעלים של 1/8 מהזכויות במקרקעין (להלן: ההחלטה).

4. ביום 7.12.2016 הגיש המבקש את ערעורו על ההחלטה. חרף האמור, על אף קיומו של ערעור תלוי ועומד, ביום 16.7.2017 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בקשתו נדחתה ביום 23.8.2017 והוחלט כי ככל שהמקרקעין יימכרו טרם שמיעת הערעור, יישמרו כספי תמורת המכר בקופת הכינוס עד למתן פסק דין בערעור. ביום 30.8.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית משפט זה.     

טענות הצדדים

5. ראשית טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה ניתנת כלל לביצוע. זאת מאחר שביום 11.6.2015 הועברו מחצית מזכויות המבקש במקרקעין (וביתר דיוק: 1/16 מהמקרקעין) לצד ג' – הגברת ועד ביאטרה (להלן: צד ג'), אשר רכשה את המקרקעין בתום לב ובתמורה. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.6.2016 לא קיימת כלל התייחסות להעברה זו. לפיכך לטענתו, ההחלטה אף פוגעת בתקנת השוק במקרקעין ובאמינות המרשם לפי סעיפים 10 ו-125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בהתאמה.

6.  שנית טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הגדיר את עסקת החליפין שנעשתה בין החייב למבקש כהענקה. לטענתו, סמיכות הזמן בין שתי העסקאות שנעשו בינו לבין החייב מעידה על כך שמדובר בעסקת חליפין. עוד הוא מציין כי גרסתו נתמכת במסמכים רבים ולמרות שמדובר למעשה בתכנון מס, העסקה נעשתה בתום לב ובתמורה. לחילופין, גם אם אכן מדובר בהענקה, שגה בית המשפט כשקבע כי במועד ההענקה לא היה החייב כשר פירעון.

7. באשר לעיכוב הביצוע טוען המבקש כי בהתאם לתוצאות הליך ההתמחרות שביצע הנאמן, גם ללא הנכס מושא הערעור, השיג הנאמן סכום המאפשר את פריעת החוב כולו ודי בעובדה זו כדי לעכב את ביצוע ההחלטה על למתן החלטה בערעור. המשך הליך ההתמחרות ואישור ההסכמים מושא ההתמחרות על ידי בית המשפט, משמעותם כפיית המכירה על המבקש כנגד רצונו.