עבדאללה תייסיר נ' וי. שדות חברה לבניה והשקעות בע"מ

פסק דין

1.בפני ערעורו של המערער, הנתבע בתיק ת"א 67730/07 על החלטתו מיום 26.6.13, של כב' הרשם אריה ביטון שדחה בקשתו של המערער להורות על בטול פסה"ד שניתן כנגדו, במעמד צד אחד, ביום 17.11.08.

המערער הגיש בקשה לבטול פסה"ד ויחד עמה הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לבטול פסה"ד.

משנדחתה הבקשה להארכת המועד ומשלא נמצא טעם מיוחד להארכת המועד ממילא לא נדונה לגופא הבקשה לבטול פסה"ד, הגם שהרשם נתן דעתו לטענות שהועלו והתוצאה שפסה"ד נותר בעינו.

2.ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון מפורטים ומנומקים מבוססים על פסיקה ובצירוף נספחים שונים, כל צד לשיטתו.

יצויין כי החלטת הרשם ניתנה על בסיס כתבי הטענות שהוגשו לו, דיון פרונטלי בו נחקר המערער וסיכומים וטיעונים בעל פה, עובר למתן ההחלטה.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהציגו ב"כ הצדדים בכתבי טענותיהם וכן עיינתי בתיק הדיוני ושקלתי את כלל טענותיהם של ב"כ הצדדים, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של הרשם או לשנות החלטתו, ועל כן דינו של הערעור להדחות.

3.בהתאם לתקנות סדה"א, בקשה לבטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה יש להגיש תוך 30 ימים מיום המצאת פסה"ד ואין זה משנה האם בקשת הבטול מסתמכת על חובת הצדק או שעילתה בשיקול דעתו של ביהמ"ש, לאור סיבת המחדל וסיכויי ההגנה.

עקרון ההסתמכות על החלטה שנתנה על ידי ערכאה שיפוטית מחייב כי בקשה לביטולה של אותה החלטה תוגש במועד הקבוע בתקנות, וככל האפשר במועד קרוב לאחר מכן, כפוף לאישור ביהמ"ש להארכת מועד, שכן ככל שארוך יותר הזמן בין מועד מתן ההחלטה למועד הגשת בקשת הבטול, כך גוברת ההסתמכות של בעל הדין על ההחלטה כחלוטה וסופית.

4.בעל דין שנכשל ולא הגיש בקשתו במועד נזקק להארכת מועד מטעם ביהמ"ש, על פי תקנה 528 לתקנות סדה"א.

הסיפא לתקנה קובע כי כדי להאריך מועד שנקבע בחיקוק יש צורך בטעם מיוחד.

טעם מיוחד פורש בפסיקה כסיבה אובייקטיבית שלא קשורה לבעל הדין, בהבדל ממחדל של בעל הדין וככל שמשך האחור גדול יותר, כך ייטה פחות ביהמ"ש להאריך המועד בהעדיפו את עיקרון ההסתמכות של בעל הדין שכנגד.

5.מכלל החומר שבתיק מצאתי כי קביעתו של הרשם הנכבד לפיה ידע המערער באפריל 2011, בוודאות על קיומו של פסק הדין נכונה בהחלט וממועד זה ועד למועד הגשת הבקשות (ינואר 2013) חל איחור של ממש ואין בהסבריו ותירוציו של המערער לגשר על האיחור.

בעניינינו חל עיקרון הידיעה (על פסק הדין) הגובר על כלל ההמצאה של פסה"ד על פי התקנות, שכן מדובר בידיעה וודאית וממשית, שכן המערער בעצמו הסביר כי נדרש לפסה"ד כדי להגיש בקשה בלשכת ההוצל"פ להכריז עליו בתור חייב מוגבל באמצעים, ולכלול בתיק האחוד גם את פסה"ד האמור.

6.הכללת פסה"ד בתיק האחוד מהווה הודאה בחוב, בניגוד לטענות שמעלה היום המערער כטענות הגנה כנגד התביעה שבדין נדחו על ידי הרשם.

בנוסף הוצג מכתב ששלח המערער באמצעות עורך דין ובו הצעה לפירעון החוב, ואף ניהל עם ב"כ המשיבה מו"מ בנדון, כאשר איננו טוען כנגד החוב או כנגד פסק הדין.

7.מכל הטעמים האמורים, נדחה בזאת הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: