עבדאללה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בטבריה (כב' השופט דורון פורת) מיום 20/12/10 בתיק מ"י 29112-12-10 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד ליום 24/12/10 שעה 11:00.

2.ביום 19/12/10 נעצר העורר לאחר שהתייצב בעצמו לתחנת משטרת טבריה על סמך הזמנה מראש, וזאת בגין חשד לביצוע עבירה של הצתת רכב במזיד שבוצעה על פי הנטען ביום 12/12/10 בסמוך לשעה 23:30.

3.ביום 20/12/10 הובא העורר בפני ביהמ"ש קמא להארכת מעצר. בבקשה עתרה המשיבה להארכת מעצרו של העורר למשך תקופה של 7 ימים, כאשר עילת המעצר הינה סכנה לבטחון השלום לציבור, חשש לשיבוש מהלכי חקירה והשפעה על עדים ומעורבים. ביהמ"ש קמא לאחר שעיין בתיק החקירה, ושמע את טיעוני הצדדים, וכן עיין במסמך המסומן על ידו במ/1, קיבל את הבקשה חלקית והורה על מעצרו של העורר כאמור עד ליום 24/12/10 שעה 11:00, ומכאן הערר בפניי.

4.העורר הן בהודעת הערר והן בטיעוניו בעל פה בפניי, טען כי למרות שהאירוע היה ב- 12/12/10, המשטרה דאגה להוציא צו מעצר נגד העורר ביום 14/12/10, הצו לא בוצע וחלף ביצועו ועקב כך הוציאה המשיבה ביום 16/12/10 הזמנה לעורר, ובאותה הזדמנות נעשה תיאום עם העורר שיתייצב בתאריך 19/12/10, על כן לשיטתו לא הייתה כל דחיפות בחקירת האירוע נשוא ערר זה והדבר מלמד כי על עמדת המשיבה ביחס למסכנות שבמעשה.

בהינתן האמור, סבור ב"כ העורר כי בהעדר דחיפות מיוחדות בחקירה, ובהעדר בסיס לטענת המסוכנות, לא היה כל מקום מלכתחילה לנהל את החקירה כשהעורר במעצר.

הוסיף וטען, כי המשטרה גם לא הזדרזה לברר את טענת האליבי אשר העלה העורר בחקירתו, והמשיכה להתנהל בעצלתיים. לחילופין טען, כי היה על ביהמ"ש קמא משראה הוא לנכון להאריך את מעצרו של העורר, להסתפק בהארכת מעצר קצרה, במיוחד יממה אחת לכל היותר.

מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר. הפנה לתיק החקירה וכן לפעולות החקירה שביצעה המשיבה עד כה, ובנוסף הפנה להחלטת ביהמ"ש קמא.

5.לאחר שעיינתי בתיק החקירה, שמעתי את טיעוני הצדדים, הנני קובע כדלקמן"

א.אכן נכון הוא כי האירוע התרחש בתאריך 12/12/10, ואילו העורר נעצר אך ורק ביום 19/12/10. עם זאת, מעיון בתיק החקירה עולה, כי מיום האירוע ועד מעצרו של העורר, נקטה המשטרה במספר פעולות חקירה, אולם לא הצליחה לעצור את העורר, על אף שביום 14/12/10 הוצא צו מעצר נגד העורר, אולם הוא לא אותר, חרף זאת בתאריך 16/12/10 נוהלה שיחה טלפונית בין החוקר לבין העורר, אשר ביקש מהעורר להתייצב בדחיפות למשטרה כבר באותו יום, אולם העורר טען בפניו כי הוא נמצא בתל-אביב והוא לא יכול להגיע למשטרה אלא ביום ראשון בתאריך 19/12/10 בשעה 10:00, וכך היה עת שהגיע העורר למשטרה באותו תאריך, הוא נעצר על ידה.

מהאמור עולה, כי העיכוב במעצרו של העורר מיום האירוע ועד ליום מעצרו של העורר, לא היה קשור במשטרה אלא בעטיו של העורר.

ב.מעיון בתיק החקירה עולה, כי מאז שנעצר העורר, המשטרה פועלת בצורה מניחה את הדעת, ונעשו מספר רב של פעולות, חרף הזמן הקצר מאז מעצרו.

ג.מעיון בתיק החקירה עולה, כי קיים חשד סביר אשר קושר את העורר לעבירה המיוחסת, ומעיון במסמך שהוגש לעיונו של ביהמ"ש עולה, כי ישנם פעולות חקירה אשר על המשיבה להשלימן עת היות העורר במעצר.

ד.שקלתי אם יש מקום לבצע פעולות חקירה שנותרו כאשר העורר לא יהיה מאחורי סורג ובריח, ונחה דעתי כי פעולות אלה לא ניתן להשלימן אלא כאשר העורר יהיה במעצר. שחרורו של עורר בשלב זה, עלול לגרום לשיבוש מהלכי החקירה ולתיאום עמדות.

6.חרף כל האמור, סבור אני, כי מאחר והמשטרה השלימה כבר חלק מפעולות החקירה אשר פורטו במסמך, והחלק שנותר ניתן להשלימן עד ליום 23/12/10.

7.אי לכך ולאור האמור לעיל, אני מקבל את הערר בחלקו, במובן זה שהארכת המעצר של העורר תהיה עד ליום 23/12/10 שעה 16:00.

להדגיש, כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מאת המשיבה להגיש בקשה חדשה להארכה נוספת של המעצר היה ותחול התפתחות בתיק ויצטבר חומר חקירה נוסף מעבר לפעולות החקירה שפורטו במסמך במ/1 הנ"ל, אשר מצדיק הארכה נוספת.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, במעמד הנוכחים.