עבדאללה נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת.

לטענת התובע, ביום 24.3.13 הוא העמיד את רכבו ברח' אבן בטוטה 12 בירושלים. כאשר חזר לרכב מצא שהרכב אינו במקום הוא החל לצעוק "איפה הרכב שלי". לשמע צעקותיו יצא בעל חנות וסיפר לו שראה אדם חשוד ליד הרכב מנסה לפתוח אותו. התובע הודיע למשטרה וכן לחברת הביטוח – הנתבעת – על גניבת הרכב. הנתבעת סיפקה לתובע רכב חלופי אך כשהגיע הזמן לפצות בגין הרכב סירבה הנתבעת לפצותו מהסיבה שהוא חשוד בהעלמת הרכב. יש לציין שלדברי הנתבע קודם לכן, בשיחות שהיו לו עם סוכנות הביטוח, נאמר לו שהוא יפוצה, אך גם אז הסכום שהוצע לו היה נמוך ממחיר המחירון של הרכב והאביזרים שהותקנו בו.

התובע הגיש איפוא תביעה זו נגד הנתבעת על סך של 56,778 ₪ הנובעים ממחיר הרכב לפי מחירון 35,000 ₪ אביזרים שהותקנו בו, כמפורט בסעיף 4 ג' לתביעה כ- 9,650 ₪ ועגמת נפש 5,000 ₪ . התובע ביקש גם לחייב את הנתבעת בריבית לפי סעיף 28 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה משום שהתובע מסר לה פרטים כוזבים, על האירוע בו נגנב לדבריו הרכב, בכוונת מרמה, תוך הכשלת בירור החבות. הנתבעת כופרת גם בסכום החוב הנתבע שכן, התוספות שטוען התובע שהיו ברכב לא הובאו לידיעתה ולא בוטחו. וכן ערך הרכב אינו המפורט בכתב התביעה כיוון שהוא היה בעברו בבעלות חב' ליסינג. הנתבעת גם מתנגדת לחיוב בגין עגמת נפש והחיוב בריבית לפי סעיף 28 הנ"ל.

להוכחת תביעתו העיד התובע עצמו וכן המציא לעדות את אותו בעל חנות שראה את האדם החשוד בסביבות הרכב.

מעדותם עולה כי התובע העמיד את הרכב סמוך לחנותו של אותו אדם. התובע יצא לסידורים שונים ביניהם רישום אשתו ללימודי ספרות, ותפילה במסגד. כאשר חזר התובע מצא שרכבו איננו במקום שהושאר. בעל החנות, שאין לו כל הכרות מוקדמת עם התובע , ששמע את צעקותיו של התובע בקשר להעלמות הרכב, , ניגש אליו וסיפר לו את אשר ראה. לדבריו, הוא ובנו ראו אדם חשוד ליד הרכב שמנסה לפתוח אותו אך כיוון שהם לא הכירו את בעל הרכב החליטו שלא להתערב.

בחקירתם הנגדית לא נסתרו עדויותיהם שבתצהיר. הנתבעת ניסתה לטעון בסיכומיה כי בעדות בבית משפט הוספו פרטים שלא נמסרו קודם לכן ואולם אין בכך דבר. ברור שכאשר אדם נדרש ונחקר על אודות אירוע מסוים הוא מוסר פרטים מלאים יותר על אשר אירע. הפרטים הנוספים לא רלבנטיים לעצם האירוע של הגניבה לכן לא היה על הנתבע לספר אותם קודם לכן לאיש. בין היתר העובדה שבתחילה הוא לא פגש את מנהל בית הספר שאליו רצה לרשום את אשתו, העובדה שאותו אדם שהסתובב סביב הרכב לבש קפוצון ושהוא נראה לאחר מכן ברכב. לעובדות אילו אין כל חשיבות כאשר אדם מתלונן על גניבת רכבו. מה שצריך לספר בשלב הראשון הוא שהרכב הושאר במקום מסוים בשעה מסוימת וכשחזר בעליו למקום, בשעה מאוחרת יותר, לא מצא אותו שם, ומישהו מסר לו שראה אדם חשוד ליד הרכב. אין כל חשיבות, בשלב זה של הגשת התלונה, לכל הפרטים הנוספים באשר לסיבת החניית הרכב וכו'. אין איפוא כל פגם בכך שרק בעדות נמסרו פרטים נוספים בתשובות לשאלות על האירוע.

עדותו של התובע ושל העד מטעמו היו מהימנים. לא נתגלו בהם סתירות מהותיות כלשהן. התובע והעד מטעמו לא מכירים בהכרות מוקדמת לפיכך יש לקבל את עדותם לגבי נסיבות העלמות הרכב.

משטוענת הנתבעת כי הרכב הועלם בנסיבות הפוטרות אותה מתשלום עליה הנטל להוכיח נסיבות אילו. בנדון דנן, מלבד חשד של הנתבעת לא הומצאה כל ראיה שיש בה כדי להוכיח שהתובע גרם להעלמות רכבו. טענת הנתבעת שהמפתח שמסר התובע לחוקר מטעמה אינו תואם את המפתח שנמצא ברכב, כאשר הרכב נמצא, אין בה כדי ללמד על השתתפות התובע בהעלמת הרכב. לא ידוע האם מכלול המפתח שנמצא ברכב בעת מציאתו הוא המקורי או שמא הוחלף, על ידי הגנב. גם לעובדת מציאת המפתח ברכב עם שלט האזעקה אין כדי ללמד שהתובע היה שותף להעלמת רכבו. לא ברור אם זו המערכת המקורית של האזעקה או מערכת שהותקנה לאחר מכן.

הנתבעת טוענת גם שהרכב נמצא במגרש טרומן כשהוא שרוף בחלקו בעוד הוא נתפס במצב תקין. לא ברור מה מבקשת הנתבעת להוכיח מכך שהרכב היה שרוף. האם טענתה היא שהתובע שרף את הרכב?? אם כן, לא הובאה כל ראיה לכך ואף משטרת ישראל שתפסה את הרכב לא טוענת כך.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע העלים ממנה שמדובר ברכב שהיה בעברו של חב' ליסיניג ושהוא עבר תאונה בה נגרמו לו נזקים בסך כ- 6,000 ₪. ככל שאכן כך הדברים, וככל הנראה כך הם פני הדברים, יש בכך כדי להפחית את ערך הרכב וממילא את סכום הפיצוי אך אין בכך כדי ללמד שהתובע היה שותף להעלמת רכבו.

באשר לנזקים:

כאמור מדובר ברכבו שהיה בעברו בבעלות חברת ליסינג ובכך יש כדי להביא להפחתה של הפיצוי. לטענת התובע ערך הרכב הוא 35,000 ₪ לפי מחירון, לפיכך יש להפחית מהערך הנ"ל כ- 12% בגין היותו רכב ליסינג בעברו.

התובע לא הצליח להוכיח שאכן הוסיף לרכב את הפרטים המפורטים בתביעתו ושבעבורם הוא דורש פיצוי, מכל מקום, לא הוכח שהוא הודיע לנתבעת על תוספות אילו ושהם בוטחו במסגרת ביטוח הרכב.

התוצאה היא איפוא שטענת הנתבעת לפיה התובע היה מעורב בעלמת רכבו נדחית ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 31,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום גניבת הרכב ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבעת בהוצאות האגרה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: