החלטה
לפניי בקשה למתן צו ביניים להורות למשיב להשעות את תוקפה של "הוראת השהייה" במתקן "חולות" שהוצאה נגד המבקש ביום 12/12/13, עד למתן פסק דין בעתירה.
הרקע להגשת הבקשה
המבקש הוא אזרח סודן שנכנס לישראל ללא היתר ביום 31/10/2011 והושם במשמורת. כחודש לאחר מכן הוא שוחרר ממשמורת וקיבל רישיון ישיבה בישראל לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. ביום 22/11/2012 נעצר המבקש בעקבות חשד להחזקת סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית. בו ביום נערך לו שימוע, ולאחריו הוחלט לבטל את רישיון הישיבה שניתן לו, הוצא נגדו צו גירוש מכוח סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"), והוא הושם במשמורת.
במהלך שהותו במשמורת הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני, וביום 20/2/13 נערך לו ראיון (סעיף 12 לעתירה ונספח ח' לעתירה).
ביום 3/12/2013 ערך הממונה על ביקורת הגבולות שימוע למבקש, וביום 12/12/2013 הורה הוא לשחרר את המבקש ממשמורת בתנאי שישהה במרכז השהייה "חולות" (להלן: "מרכז השהייה" או "מתקן "חולות"").
ביום 7/1/2014 יצא המבקש ממרכז השהייה ולא שב אליו. בעקבות זאת, ביום 9/1/2014 הוצא נגדו, שלא בפניו, צו העברה למשמורת לפי סעיף 32כ(א) לחוק למניעת הסתננות. צו ההעברה למשמורת טרם בוצע.
ביום 19/2.2014 הגיש המבקש עתירה מנהלית המכוונת להחלטה מיום 12/12/2013 בעניין העברתו למתקן "חולות", ובמסגרתה עתר לצו ביניים וביקש פטור מאגרה.
ביום 27/3/14 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים במעמד הצדדים.
עיקרי טענות המבקש
לטענת המבקש, סיכויי העתירה הם גבוהים ביותר. בהחלטת המשיב להוציא הוראת שהייה למשיב נפלו פגמים מנהליים מהותיים רבים, ולכן היא בטלה. החלטת המשיב להוציא נגד המבקש הוראת שהייה במתקן "חולות" נעשתה ללא הליך מנהלי מינימלי, ללא שפורסמו קריטריונים מנחים, ללא שהתקיים שימוע כלשהו (כל שכן שימוע ראוי, בשפה שבה המבקש שולט, ועם אפשרות להיות מיוצג ולהציג טענות ואסמכתאות) וללא שנמסרה הנמקה בנדון. כמו כן, לא נשקלו נסיבותיו המיוחדות של המבקש, וביניהן העובדה כי כבר שהה ב"מעצר מנהלי" (כשהכוונה היא למשמורת) במשך כשנה וחודשיים, על אף שמעולם לא נשקפה ממנו כל סכנה לציבור. המבקש לא הועמד לדין כלל וממילא לא הורשע בכל עבירה שהיא.
בדיון בבקשה הוסיפה ב"כ המבקש והפנתה לאמור בעתירה (בסעיף 12 ובנספח ח'), כי המבקש הגיש לפני יותר משנה בקשת למקלט מדיני בישראל וטרם קיבל תשובה. לדעת ב"כ המבקש, אין להוסיף על הפגיעה בזכות המבקש לחירות, בתקופה שבה הוחזק במשמורת במשך למעלה משנה ללא כל סיבה מוצדקת, ואין מקום להשמתו של המבקש במרכז השהייה "חולות" ובוודאי לא במשמורת שוב.
עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות מחייב את מתן הסעד המבוקש. בהעדר צו ביניים קיים חשש ממשי כי עד להכרעה בעתירה ייעצר המבקש, וחירותו תישלל על סמך הליך מנהלי בטל ופגום. לעומת זאת, ככל שתדחה העתירה בסופו של יום, יהיה המשיב רשאי לנקוט בכל פעולה מנהלית.
אשר לטענה כי המבקש עשה דין לעצמו טען המבקש כי "כאשר החלטות לשלול חירות של אדם מתקבלות על בסיס הליכים מנהליים בהם פגמים רבים, אשר אינם ממלאים את כללי הצדק הטבעי ובכך הופכים את ההחלטה המנהלית לבלתי חוקית ולבטלה, אין לקבל את טענות המשיב כי אותו אדם עשה דין לעצמו, שכן יש לראות בהחלטות אלו בטלות ומבוטלות".
ביחס לטענה כי המבקש איחר בהגשת העתירה, נטען כי אין לקבל את טענת השיהוי של המשיב, אשר לא קיים הליך מנהלי מינימלי ולא עמד בחובה המוטלת עליו להסביר לעותר את אפשרות הערעור על החלטתו ואת לוח הזמנים המתאים לכך. עוד הודגש כי העתירה הוגשה בתוך פחות מחודש ימים לאחר שהמבקש עזב את מתקן השהייה ותוך פחות משבוע מהיום שבו בירר המבקש מהם זכויותיו וכיצד הוא יכול לתקוף את החלטת הרשות ולהסדיר את מעמדו. בנוסף על כך נטען כי גם אם היה מדובר בשיהוי, הרי שכשמדובר בבקשה שלא לשלול חירות של אוכלוסייה נטולת מעמד ומוחלשת, דומה שלטענות שיהוי יש משקל מזערי ביותר; וכשעסקינן בהחלטה בלתי חוקית של רשות מנהלית שדינה להתבטל, אין מקום לקבל טענת שיהוי שתביא לדחיית העתירה על הסף.
למען הזהירות, עתר המבקש להארכת המועד להגשת העתירה, בהתאם לתקנה 3(ג) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.
עיקרי טענות המשיב
לעמדת המשיב, דין הבקשה, כמו גם העתירה עצמה, להידחות מכל וכל.
המשיב טען, בין היתר, כי משהפר המבקש את תנאי השחרור שנקבעו לו ולא שב למתקן השהייה ועשה דין לעצמו, אין הוא בא לבית המשפט בידיים נקיות, ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה והבקשה על הסף.
לעמדת המשיב, דין הבקשה להידחות אף בהיותה "צו עשה" לרשות ולא בבחינת "הקפאת המצב הקיים", ולאור זהות הסעדים בעתירה ובבקשה לצו ביניים; וכן לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 1/1/14 בבג"ץ 7385/13 גבריסלאסי נ' הכנסת, לדחות את הבקשה שהוגשה לו למתן צווי ביניים ולא להקפיא את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, במישרין או בעקיפין.