עבדאל חמיד ואח' נ' הפנים ואח'

פסק דין

בפני עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב (להלן: "משרד הפנים") מיום 16.2.11, אשר דחתה את בקשת העותרת 2 לאיחוד משפחות מהנימוק כי העותרים אינם מנהלים משק בית משותף ומרכז חיים בישראל.

טענות הצדדים

לטענת העותרים, העותר הינו תושב האזור והעותרת הינה אזרחית ישראלית. העותרים נשואים זה לזו מיום 9.8.96 ולהם 5 ילדים.

לטענתם, העותר ומשפחתו מתגוררים בקיבוץ רבדים כמו כן, העותר עובד בקיבוץ, העותר וילדיו מבוטחים בשירותי בריאות כללית בישראל.

לטענת העותרים, החלטת המשיבה פוגעת בהם באופן ממשי וללא כל הצדקה בדין, כמו כן ההחלטה פוגעת בעותרת בפרט משום שעליה לגדל את ילדיה לבדה.

כן טענו העותרים, שגתה המשיבה עת שללה את אשרתו של העותר מבלי שערכה בירור מעמיק ומבלי שערכה שימוע כדין.

עוד נטען, כי החלטת המשיבה פוגעת בזכות היסוד של העותרים להקים משפחה ולהמשיך בחייהם בישראל שכן מרכז חייו של העותר בישראל וההחלטה לשלול את בקשתו לאיחוד משפחות הינה שגויה וניתנה שלא כדין.

כמו כן טענו העותרים, כי החלטת המשיבה לקונית, לא מנומקת ואינה עומדת בכללי הצדק הטבעי.

העותרים טענו, כי על ההחלטה מיום 16.2.11 ערערו אולם עד עצם היום הזה לא נתקבלה החלטה בערעורם ורק לאחר בירור שערך בא כוחם התברר לעותרים כי ההחלטה הנ"ל עומדת בעינה.

המשיבה הגישה תגובתה לעתירה וטענה כי, ביום 28.11.11 ניתנה החלטת המשיבה בערעור שהוגש על ידי העותרים, לפיה הוחלט לדחות הערעור. לטענתה, ההחלטה נשלחה לב"כ העותרים בדואר רשום ביום 30.11.11 ועל פי רישומי דואר ישראל, דבר הדואר נמסר ליעדו ביום 12.12.11.

לפיכך, טוענת המשיבה כי על העתירה להידחות על הסף נוכח האיחור המשמעותי בהגשתה וכן נוכח השיהוי שדבק בה. העתירה הוגשה כמעט שנה לאחר שהומצאה לעותרים החלטת המשיבה.

המשיבה הטעימה, כי פרק הזמן הארוך שחלף, שקול למעשה לזניחת בקשתם של העותרים.

עוד נטען על ידי המשיבה, כי בקשה לקבלת מעמד בישראל ניתנת בשים לב לתשתית עובדתית קונקרטית ועדכנית שאם לא כן לא תוכל ההחלטה לעבור תחת שבט הביקורת השיפוטית שהרי לא ניתן להניח עוד כי תשתית העובדות עליה התבססה החלטת המשיב זהה לתשתית העובדות היום. בעניין זה הפנה המשיב לבג"ץ 7149/04 סמאיה עומר מסרי נ' שר הפנים (26.6.06).

המשיבה טענה, כי אין להידרש לראשונה במסגרת זו למסמכים אשר לא עמדו בפני הרשות המנהלית, עובר למתן החלטתה וכי עיון בנספחי העתירה מלמד כי לעתירה צורפו נספחים מיום 29.8.12 אשר לא היו בפני המשיבה עובר למתן החלטתה ומשכך אין לכלול אותם במסמכי העתירה ודי בכך כדי להביא לסילוקה של העתירה.

לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות גם לגופו של עניין.

המשיבה טענה, כי נטל הוכחת מרכז חיים בישראל מוטל על כתפיו של המבקש איחוד משפחות ובענייננו, העותרים לא הוכיחו זאת. בחינת מכלול החומר אשר הוגש על ידי המבקשים ואשר עמד לנגד עיני המשיבה העלה, כי העותר אמנם עובד בקיבוץ רבדים ומתגורר שם לצורך עבודתו, אולם העותרת וילדיה מתגוררים דרך קבע בכפר נובא אשר בשטחים, מכאן שמתחייבת המסקנה כי העותרים אינם מנהלים משק בית משותף בישראל ומרכז חיים משותף בקיבוץ רבדים בישראל, כפי שטענו.

המשיבה טענה, כי החלטתה הינה סבירה וראויה ואשר ניתנה על יסוד מכלול החומר הרלוונטי שעמד בפניה וכן על יסודם של שיקולים ענייניים ומקצועיים, מדובר בהחלטה המחויבת מן הראויות.

לטענת המשיבה, במסמכים אשר הגיש העותר בעצמו, צוין רק העותר כמתגורר ועובד בקיבוץ ואילו אשתו וילדיו לא מוזכרים כמתגוררים בקיבוץ- ומכלל ההן הינך שומע על הלאו.

יתרה מזאת, במסמכים אחרים שהגישו העותרים אף צוין כי אשתו של העותר (העותרת) וילדיו מבקרים אותו בקיבוץ מפעם לפעם.