עבד עלי נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

החלטה

לפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט אביהו גופמן) לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

כנגד העורר הוגש, בתאריך 4.3.13, כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי ס' 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וס' 64+40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 191; וכן נסיעה לאחור – עבירה על תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. על פי הנטען, בתאריך 3.6.12 בסביבות השעה 19:45 הגיע העורר ברכבו (ג'יפ ניסאן) לבית בתו בכפר מעוויה. העורר החנה את הרכב בצמוד לקיר אבן הסמוך לבית הבת וירד ממנו. כאשר שב לרכב כ 5 דקות לאחר מכן הוא הבחין בילדים המשחקים בסמוך. למרות זאת, הוא נכנס לרכב ונסע לאחור תוך כדי סיבוב הרכב ימינה לכיוון מגרש חולי. עוד נטען, כי במהלך נסיעתו לאחור פגע הנאשם במ.מ. – פעוטה בת שנה ועשרה חודשים. לפעוטה נגרם שבר בגולגולת והיא נפטרה כתוצאה מכך. משכך, טענה המאשימה כי הנאשם נהג לאחור ללא תשומת לב לנעשה בכיוון נסיעתו; למרות שהיה מודע להמצאות ילדים בסביבה הוא לא נעזר במכוון וכן נסע לאחור ללא נקיטת אמצעי זהירות הולמים.

בתאריך 9.6.13 ניתנה החלטת בהמ"ש קמא (בפ"ת 13 – 03- 219). בהקשר לראיות לכאורה קבע בהמ"ש, כי קיים סיכוי סביר להרשעת העורר. בהמ"ש הפנה להודעתו של העורר ממנה עולה כי נסע לאחור ואז שמע ילדים צועקים:"מתה מתה". משיצא את רכבו הבחין במנוחה שרועה על הארץ; זאת ועוד, העורר הבחין במנוחה שרועה על הקרקע לפני רכבו. בהמ"ש הפנה בהקשר זה לכך שהעורר לא הבחין בכל רכב אחר נוסע בזירה. זאת ועוד, העורר אף מסר בעת שנחקר במשטרה כי בטרם נכנס לרכב הוא הבחין בילדים במקום. עוד הפנה בית המשפט להודעת העד חסן שמסר כי הבחין ברכבו של העורר נוסע לאחור וכן הבחין ברכב :"עולה על משהו". בהמ"ש קמא לא מצא ממש – ככל שהדברים נוגעים לשלב זה – בטענת ב"כ העורר, כי סימני הדם שנמצאו בחלקו התחתון של הרכב נתגלו רק בבדיקה מאוחרת (בעוד שבבדיקות קודמות לא נמצאו סימני דם). בהקשר למסוכנתו של העורר ולשאלה באם הוא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות ציין בית המשפט, שלמרות שלעורר אין עבר תעבורתי מכביד, נסיבות התיק אינן מאפשרות להגיע למסקנה כי המסוכנות נסתרה – העורר נסע לאחור למרות שהיה מודע לכך כי ילדים משחקים באזור. בהמ"ש קמא אף התייחס לשיהוי המסוים שבהגשת כתב האישום: בעוד הפסילה המנהלית הסתיימה בתאריך 3.9.12 כתב האישום ובקשת הפסילה עד לתום ההליכים הוגשו רק ב 4.3.13. נקבע בהקשר זה, כי אין מדובר בשיהוי משמעותי ואין בו להביא למסקנה כי לא נשקפת מהעורר מסוכנות.

בטיעוני העורר שב ב"כ העורר ונתן דגש לגילוי שרידי הדם - שלא נמצאו בבדיקה הראשונה של הרכב. למעשה, טוען ב"כ העורר – הגם שבאופן משתמע - כי סימני הדם "הושתלו" על ידי מאן דהוא ברכב. אקדים ואציין, שלא מצאתי לכך מקום (לא לטיעון העובדתי ולא לעצם העלאת הטיעון החמור כנגד אנשי המשטרה). אכן, בבדיקה ראשונה לא נמצאו סימני דם (הגם שנמצאו סימני שפשוף) אך יש לזכור כי תחתית הרכב אינה משטח נקי וישר, ועובדה היא שסימני הדם נמצאו בחלק הפנימי של "כנף" הגלגל (ר' תמונה 29 בלוח התצלומים וכן ר' דו"ח הבוחן ס' 5). בכל אופן, סבורני שממצא סימני הדם הינו משני בנסיבות העניין, וזאת לנוכח שאר הראיות לכאורה: בהודעתו מתאריך 3.6.12 שעה 23:13 מסר העורר כך:"ישבתי אצלה (אצל בתו של העורר- י.ל.) אולי עשר דקות חזרתי בחזרה לאוטו. לפני שנכנסתי לאוטו ראיתי ילדים רחוקים ממני ליד המגרש מאחורי מעל 10 מ', נכנסתי לאוטו הנעתי את האוטו והסתכלתי בראי מצד שמאל איפה שהיו הילדים. היו רחוקים ממני אולי 10 מ'. ילדים גדולים בני חמש שש ועשר, הרבה ילדים, היו גם ילדים מהמשפחה שלי, הסתכלתי גם במראה מימין, לא ראיתי את הילדה לא מימין ולא משמאל, הנעתי את הרכב נסעתי ארבע או חמש מ' רוורס שאני רוצה להסתובב שאני מסובב את ההגה ימינה, עצרתי ושמתי הילוך ראשון, לא הספקתי לנסוע קדימה ואז ראיתי ילדים מצד שמאל צועקים:"מתה מתה". יצאתי מהאוטו וראיתי את הילדה לפני האוטו. עליתי עליה ולא הרגשתי. ראיתי אותה מתה והתעלפתי במקום." (שורות 4-10; חלק מסימני הפיסוק אינם במקור – י.ל.). במסגרת החקירה נגבתה גם הודעת אחיינו של העורר מר רח חסן (ר' הודעתו מתאריך 5.6.12) שמסר כך:" . . הוא (העורר – י.ל.) חזר לג'יפ עלה ונסע לאחור ואז ראיתי שהג'יפ עלה על משהו. ישר רצתי לכיוון הג'יפ וראיתי ילדה שוכבת בקצה של הכביש עם המוח בחוץ . .". די בשתי ההודעות לעיל כדי לקיים את דרישת הראיות לכאורה. טוען ב"כ העורר שייתכן ורכב אחר דרס את המנוחה – לא מצאתי לטענה זו בסיס לכאורי והיא אינה יכולה להביא, ולו בשלב זה, למסקנה כי אין ראיות לכאורה או כי קיימת בעיה בעוצמת הראיות.

טוען ב"כ העורר שבמקרה דנן נסתרה חזקת המסוכנות. אני סבור שגם בהקשר זה צדק בית המשפט קמא. סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה קובע כי מקום בו הוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, יורה בית המשפט על פסילתו של הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק הדין. ברירת המחדל היא פסילת רישיון - המחוקק קבע חזקת מסוכנות סטטוטורית בעניינו של מי שהוגש כנגדו כתב אישום בגרימת תאונה קטלנית. הנאשם יכול לשכנע כי לא נשקפת ממנו מסוכנות ואם בהמ"ש משתכנע כי כך הדבר, עליו לנמק מדוע לא נשקפת מהנאשם סכנה לציבור (ר' בהקשר זה, לדוגמה, בש"פ 8645/07 חדש נ' מ"י, ניתן בתאריך 29.10.2007). סבורני שהעורר לא הצליח לסתור את חזקת המסוכנות. מדובר במי שהבחין בילדים קטנים המצויים מאחורי רכבו, אך הדבר לא מנע ממנו מלנסוע לאחור בג'יפ גבוה יחסית וללא שנקט כל אמצעי בטיחות כדי לוודא שאין אף ילד בכיוון נסיעת רכבו לאחור. העובדה שאין לחובתו עבר תעבורתי משמעותי אינה בעלת משקל רב בנסיבות המקרה שלפנינו - אכן, בשנים האחרונות הוא לא צבר לחובתו הרשעות בתעבורה (פרט לעבירה אחת משנת 2005) אולם יש לזכור כי למרות גילו הוא לא נהג שנים רבות וזאת משום שבשנת 1980 הוא נדון למאסר עולם. נתתי דעתי לטענת השיהוי. כאמור לעיל, מדובר בשיהוי של כחצי שנה אך למרות אי התקינות שבשיהוי איני סבור שמדובר בתקופה ארוכה המצדיקה, כשלעצמה, דחיית בקשה לפסילה עד לתום ההליכים (והשווה בהקשר זה עם האמור בבש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מ"י, ניתן בתאריך 29.1.12).

סוף דבר, אני מורה על דחיית הערר.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: