עבד גריפאת 5447572 נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבע ליתן לו רשות לערער על החלטת בימ"ש קמא (בימ"ש שלום נצרת, כב' השו' עירית הוד) מיום 31/1/2013 בה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדרו ביום 2/6/2011 והמורה לו, על צד העיקר, לסלק ידו מהמקרקעין שבדיון (להלן: "ההחלטה" ו- "פסק הדין" בהתאמה).

2.לאחר שעיינתי עיין היטב במכלול ההליכים שהתנהלו בפני בימ"ש קמא, בטיעוני הצדדים בפניו, בבקשה שבפניי על צרופיה, אני רואה להורות על דחיית הבקשה, זאת ללא צורך בקבלת תגובה וזאת עפ"י סמכותי בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

3.אקדים כי אין כל בסיס לטענה שהבקשה נשוא ההחלטה, באה בגדר בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק .עפ"י המפורט בהחלטה ובתיעוד אליה הפנה בימ"ש קמא, כתבי בי דין הומצאו למבקש, כאשר המבקש גם ידע על מועד הדיון הנדחה שנקבע לדיון בבקשה ובתיק העיקרי,לכל המאוחר בעקבות הבקשה לדחיית מועד דיון אשר הוא עצמו הגיש. בהתאם הבקשה נשוא ההחלטה צריך ותיבחן כבקשה לביטול פסק דין הנתונה לשיקול דעת בית המשפט.

מבלי למצות את מכלול הנימוקים המצדיקים את דחיית הבקשה אפרט בקצרה כלדקמן:

4.ראשית אציין כי הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה לבימ"ש קמא תוך 30 יום כמצוות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא רק בחלוף כ- 18 חודשים לאחר שניתן פסק הדין נשוא הבקשה.

המבקש לא ראה לצרף לבקשתו (בפני בימ"ש קמא) בקשה להארכת מועד כמתחייב והוא אף נמנע מלפרט בתצהירו באשר למועד בו נמסר לו פסק הדין.

להוסיף כי גם בבקשה שבפני ובתצהיר התומך בה ,נמנע המבקש מלפרט בעניין, זאת למרות שבימ"ש קמא בהחלטתו זקף מחדל זה לחובתו ואף הניח כי פסק הדין הומצא לו לכל המאוחר בתחילת שנת 2012.

די באמור כדי להצדיק את ההחלטה.

5.גם היקף ועוצמת מחדלי המבקש שהביאו למתן פסק הדין לחובתו, מלמדים בהכרח על התנהלות מזלזלת בבית המשפט ובהחלטותיו.

המבקש לא רק שמנע דיון בבקשה לצו מניעה על דרך בקשה לדחיית מועד שהוגשה רק ביום הדיון (בקשה לה נעתר בימ"ש קמא), אלא הוא אף נמנע מלהגיש כתב הגנה במועדים שנקצבו ובכלל.

המבקש גם לא התייצב לדיון שנקבע לשמיעה ואף לא הגיש תצהירי עדות.

בנסיבות האישיות והרפואיות, אשר אותן שב ופירט המבקש בבקשתו הנוכחית, אין כדי להצדיק את ההתנהלות המפורטת ,מכל וכל.

בצדק קבע בימ"ש קמא כי אין בסיס לטענת המבקש לפיה טעה לסבור כי ההליך אשר התנהל בבימ"ש השלום בבית שאן (תיק תכנון ובניה 9679-07-11) סיים את הפרשה כולה. עסקינן שם בהליך פלילי, בעקבות הבניה והשימוש ללא היתר, כאשר בהליך הנ"ל היה המבקש מיוצג ע"י בא-כוחו על הנגזר מכך.

6.המקובץ מלמד כי למבקש היה מלוא יומו בבימ"ש אולם הוא לא השכיל לנצלו. האינטרס הציבורי והאינטרסים הלגיטימיים של בעלי הדין שמנגד, חייבו את בימ"ש קמא שלא ליתן ידו להתמשכות הדיונים בנסיבות הנ"ל.

7.גם לדעתי המבקש אכן לא הוכיח סיכויי הגנה טובים לטענות ההגנה לכאורה מטעמו. נסח הרישום המהווה ראיה חותכת לנכונות תוכנו מלמד על בעלות המשיבה בחלקה נשוא הדיון.

עיון בטיעוני ב"כ המבקש בהליך המאוזכר בבימ"ש השלום בבית שאן, אכן מלמד ואף מעבר לנדרש, כי גם לגרסת המבקש, הזכויות בחלקה נתונות למנהל מקרקעי ישראל לצד הטענה כי ניתנה המלצה על הקצאת הקרקע למשפחת המבקש במחירים מוזלים, המלצה שלכאורה טרם מומשה

המפורט מלמד על משקל טענות המבקש כשמכל מקום וגם לשיטתו אין לו מעבר לזכויות בר רשות הניתנות לביטול.

8.קלישות טענות המבקש הן ביחס לדרך התנהלותו המזלזלת והן לשאלת סכויי הגנתו מצדיקים במצטבר את החלטת בימ"ש קמא לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, כפי שהורה בימ"ש קמא עפ"י מיטב שיקול דעתו.

9.מאחר ותגובת המשיב לא נדרשה, אמנע מלעשות צו להוצאות בבקשה הנוכחית.