עבד אלקאדר נ' עבד אל קאדר ואח'

פסק דין

א. ההליך:

לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצה במסגרתה מבוקש להורות כי הבורר, השופט בדימוס בועז אוקון (להלן: "הבורר"), נעדר סמכות לדון במחלוקת שנתעוררה באשר לתוקפו של הסכם הגישור שבין הצדדים וליתן סעדים מכוחו של הסכם זה (ראה נספח א' לכתב ההמרצה). עוד נטען, כי לאור השינוי בעמדתו של המשיב, סמכותו של הבורר לדון בתביעה בטלה, והסמכות לדון בתובענה מסורה בידי מר סעיפאן בלבד - על פי הסכם הגישור.

ב. הרקע לתובענה:

1.המשיב 1 (להלן: "המשיב"), הגיש תביעה בבית משפט זה, בה טען כי המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: "החברה") מנוהלת על ידי אחיו (להלן: "המבקש"), בדרך של קיפוח. המשיב הפורמאלי 3, הינו בנו של המבקש. עם הגשת התביעה, ביקש המשיב מספר סעדים זמניים.

2.המבקש והמשיבים הפורמאליים (להלן: "המשיבים") טענו בתגובתם לבקשה למתן סעדים זמניים כי מניעיו של המשיב פסולים וכי יש במעשיו כדי לפגוע בטובת החברה.

3.במהלך הדיון שנתקיים ביום 9/8/2010 ולאור הסכמת הצדדים, הוריתי על העברת המחלוקת בין הצדדים להכרעה בפני הבורר.

4.בישיבת הבוררות הראשונה שנתקיימה ביום 10.4.11 פנה הבורר לצדדים ושאל לעמדתם באשר לתוקפו של הסכם הגישור שנערך ביניהם (נספח א' לכתב ההמרצה). במסגרת ההסכם הגיעו הצדדים להחלטה כי עליהם להיפרד משותפותם העסקית וצורתה. בסעיף 3 להסכם נקבע כי במידה ויתגלעו מחלוקות בין הצדדים במהלך הליך ההיפרדות, יובאו הן להכרעה בפני עלי ח'אלד סעיפאן בלבד (להלן: "הסכם הגישור").

הבורר סבר כי להסכם הגישור נפקות ממשית באשר לזכויותיהם וכי יש בו כדי להשליך על זהות הגוף המברר. לפיכך סבר כי יש להכריע תחילה בשאלת תוקפו של הסכם הגישור.

5. במהלך ישיבת הבוררות, ולאחר שהצדדים לא השיבו תשובה חד משמעית באשר לתוקפו של הסכם הגישור, נתבקשו הצדדים למסור התייחסות נוספת ומפורשת ביחס לתוקפו של ההסכם, לגרסתם.

בהודעה מיום 21.4.11 מסר המשיב כי הוא עומד על אכיפתו של הסכם הגישור, אולם טען כי לא ניתן לאכוף את ההוראה בסעיף 3 להסכם בדבר זהות הגורם המברר.

בהודעת המבקש מיום 8.5.11 נטען כי עמדת המשיב מהווה שינוי חזית אסור וכי אם הוא עומד על אכיפתו של הסכם הגישור עליו לתקן את כתב תביעתו. בנוסף טען המבקש כי הסכם הגישור מחייב על כל הוראותיו, ומשכך, הגורם המכריע אשר נקבע בהסכם הוא זה אשר מוסמך לדון במחלוקות שבין הצדדים.

6. על רקע הודעות אלה של הצדדים, בישיבת הבוררות המוקדמת מיום 12.5.11, קבע הבורר כי יש להכריע תחילה בשאלת תוקף הסכם הגישור ובפרשנותו, כשאלה מקדמית. הצדדים נתבקשו למסור בכתב עמדתם בסוגיה זו.

7. המשיב מסר עמדתו לבורר בסוגיית הסכם הגישור ביום 26.5.11 ובה טען, כי הסמכות להכריע בתוקפו של הסכם הגישור מסורה לבורר. על פי החלטת בית המשפט מיום 9.8.10 בה נקבע, כי הבורר יכריע במחלוקות העולות מכתבי הטענות כפי שהוגשו ויוגשו. מנגד, מסרו המשיבים הודעה ביום 29.5.11 וטענו כי הבורר נעדר סמכות להכריע בשאלה שבמחלוקת, ולפיכך עליו לעכב את הדיון בבוררות עד להכרעת בית המשפט בשאלת סמכותו של הבורר.

8. ביום 2.6.11, עוד בטרם ניתנה החלטת הבורר בבקשת המשיבים להגיש טענותיהם בשאלת הסמכות, הודיעו המשיבים לבורר ביום 6.6.11, כי הם אינם מכירים בסמכותו ובמעמדו כבורר, על כן לא הגישו כתב טענות בשאלת הסמכות.

9. בהחלטתו מיום 9.6.11 בשאלה שבמחלוקת, קבע הבורר כי שאלת מעמדו של הסכם הגישור, פרשנותו וצורת אכיפתו, הועברה גם היא להכרעה בפניו. שאלת הסכם הגישור עולה במפורש מכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה, עובר להסכמת הצדדים להעביר את המחלוקות ביניהם לבוררות. גם בכתב ההגנה מטעם המשיבים נמצאה התייחסות להסכם הגישור, בלא שהועלתה בכתב ההגנה טענה כלשהיא בדבר חוסר סמכותו של הבורר לדון בשאלת תוקפו או כל טענה אחרת בעניין סמכותו. כמו כן לא הוגשה בקשה לעיכוב הדיון לפניו.

10. הבורר הדגיש בהחלטתו האמורה כי גם בדיון המוקדם שהתקיים לפניו בשאלת הסעדים הזמניים, לא העלו המשיבים טענה בדבר העדר סמכות, ויתרה מכך, אף ביקשו באותה ישיבה, סעדים אופרטיביים של ממש.

11. עוד קבע הבורר כי המשיבים לא העלו את טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הראשונה. הצדדים הסכימו להעביר את הסכסוך לבוררות ולא טענו לקיומו של מנגנון הכרעה מחייב אחר. יחד עם זאת קבע הבורר כי מסקנתו לכאורית, וכי ראוי לאפשר לצדדים לפרוס טענותיהם בפני בית משפט זה, הן ביחס לסמכותו והן ביחס לתוקפו של הסכם הגישור וזהותו של הגורם המכריע לפיו. לפיכך, הורה הבורר על עיכוב הליך הבוררות עד לקבלת הנחיות מבית המשפט כאן.

12. ביום 23.6.11 הגיש המשיב תובענה על דרך אבעיה, וביום 29.6.11 הוגש כתב אבעיה מתוקן במסגרתו נתבקשתי לחוות דעתי בשאלת סמכותו של הבורר להמשיך ולשמש כבורר בסכסוך שבין הצדדים, בשל התנגדות המבקש להכיר בסמכותו.

13. ביום 17.7.11 ניתנה החלטתי לפיה בית משפט זה נעדר סמכות לדון באבעיה כפי שהוגשה ומשכך דינה להידחות. ביום 12.7.11 הגיש המבקש כתב המרצה זה.