עבד אלסלאם נ' ש.כ. תומר השקעות ובניין בע"מ ואח'

החלטה

בקשת נתבעת 4 (להלן: "המבקשת") לחייב התובע, תושב האזור, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה. עסקינן בתובענה בגין נזקי גוף שהגיש התובע כנגד ארבעה נתבעים, בהם מעסיקתו הישירה וכן נתבעת 4, בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 28.5.08, לטענתו, עקב עבודתו באתר בניה.

הפגיעה נגרמה לתובע, כך בכתב התביעה, שעה שדלתות אלומיניום שייצרה המבקשת נפלו על התובע וגרמו לו, בין היתר, לשברים באגן. לכתב התביעה צורפה, בין היתר, חוות דעת רפואית.

אליבא דהמבקשת, המכחישה את אחריותה הנטענת לאירוע נושא כתב התביעה, היות התובע תושב האזור מחייבת את המסקנה כי יש לקבל את הבקשה, שכן הלכה למעשה יקשה עליה עד מאוד לאכוף פסיקה עתידית של הוצאות.

התובע טוען, כי הוא תושב אזור שבשליטה בטחונית ישראלית, במובחן למשל מאזור חבל עזה, אשר איננו בשליטה שכזו, טוען כי הבקשה עצמה נעדרה תצהיר, ומדגיש את זכותו החוקתית לגישה לערכאות. עוד מייחס התובע סיכויים טובים גם לתביעתו כנגד המבקשת, הואיל ולשיטתו היא זו שהורתה על אופן הטיפול בהצבת הדלתות ובשים לב לנזקיו, וכן טוען כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה, הטלת ערובה תסתום את הגולל על תביעתו כנגד המבקשת.

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, ושוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לענייננו מצויה בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. ההלכה הפסוקה הבהירה לא פעם את מכלול השיקולים שיש לבחון כשבבקשה כגון דא עסקינן. בעוד שבתובע תושב ישראל, ככלל, נודעת נפקות רבה לזכות הגישה לערכאות ולזכות הקניין של תובע והנטייה לחייבו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הצד שכנגד מצומצמת עד מאד, נקודת האיזון כאשר בתושב האזור עסקינן שונה, שכן במקרה זה גם שיקולים הנעוצים באפשרויות אכיפה עתידית של חיוב בהוצאות באים לכלל ביטוי, עת מוחזק תושב האזור כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט [בהקשר זה השוו, למשל, רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 27.6.10)].

יחד עם זאת, אין בהיותו של תובע תושב האזור כדי להוביל למסקנה לפיה בכל מקרה ומקרה יחוב תובע שהוא תושב האזור, א-פריורית, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים. הלכה למעשה, מקום מושבו של התובע הינו אך אחד מן השיקולים שיש לבחון, ולצידו, בין היתר, על בית המשפט לבחון, ככל הניתן, את סיכויי התביעה ואת מצבו הכלכלי של התובע [בהקשרים אלה השוו, למשל, עניין אבו קבע לעיל וכן: בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.2.08) וכן ת.א (י-ם) 44905-08-10 עבד ארחמאן נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 01.5.11) והאסמכתאות שם].

באשר לסיכויי התביעה. אמנם, טוענת המבקשת להיעדר אחריות לקרות האירוע הואיל והיא שימשה אך כיצרנית הדלתות (טענה שהופיעה בתשובת המבקשת לתגובה, בעוד שבכתב ההגנה לא מצאנו גרסה עובדתית פוזיטיבית של ממש). מנגד, מצויה לפנינו גרסת התובע, כפי שהובאה גם בתגובתו וגם בכתב התביעה, לפיה למבקשת היה חלק אקטיבי במתן הוראות בדבר העברת והתקנת הדלתות, אשר לבסוף קרסו על גופו. גם אם, לכאורה (ואין בכך משום קביעה של ממש), יכול ועיקר השאלות באשר לאחריות תתעוררנה בכל הנוגע לנתבעים הנוספים, הרי שנוכח קיטוב עמדות הצדדים, שעד עתה הגישו כתבי טענות מטעמם, בהקשר זה לא ניתן לומר, ולו בשלב זה, כי סיכויי התביעה כנגד המבקשת קלושים הם. לכל הפחות יש לקבוע כי מדובר בסוגיות עובדתיות הראויות בירור של ממש. זאת, במיוחד בהתחשב בשלב הטרומי שבו מצוי הדיון (ובאפשרות, שגם בין הנתבעים עצמם תתגלענה מחלוקות בכל הקשור עם סוגיית האחריות). אף דומה שאין מחלוקת, כי האירוע עצמו, לרבות האסמכתאות בדבר נזקיו של התובע, שצורפו לכתב התביעה, מגלים סוגיה אמיתית הראויה דיון ולא ניתן לקבוע כבר עתה, כי צירופה של המבקשת כנתבעת היה מיותר כל עיקר.

התובע אף טען בתצהיר שצורף לתגובתו, כי מצבו הכלכלי לא יאפשר לו להפקיד ערובה, וטענה זו לא נסתרה כל עיקר על ידי הנתבעת. בהביאנו בחשבון את העובדה שסיכויי התביעה כנגד המבקשת אינם קלושים (שעה שדומה כי אין עסקינן בתביעת סרק גרידא), בפוטנציאל הנזק הצפוי לתובע ככל שתיחסם דרכו להוכחת טענותיו כנגד המבקשת כבר בשלב זה אל מול פוטנציאל הנזק הצפוי לנתבעת כתוצאה מפסיקה אפשרית של הוצאות לטובתה עם תום ההליך (גם לו אביא בחשבון שאכיפת הוצאות על תושב האזור קשה יותר – אולם איננה בלתי אפשרית כאשר אין עסקינן בתושב חבל עזה – מאכיפה דומה כנגד תושב ישראל), דומני כי אין במקום מושבו של הנתבע והוא בלבד כדי להטות את הכף בנסיבות העניין לטובת המבקשת, ולפיכך איני נעתר למבוקש.

יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שהדרך לשמיעת ראיות בתובענה דנא עודנה ארוכה, ובהתחשב בכך שבשלב זה, למצער, מכלול הראיות לרבות בשאלת אחריותה האפשרית של המבקשת, איננו מונח בפני בית המשפט כי אם מצוי לפתחם של הצדדים (ויתכן כי בשלבים מאוחרים יותר יכול ותמונת המצב תהא שונה), דומני שטוב יעשו באי כח הצדדים לו יבואו בדברים, כבר עתה, על מנת להגיע להבנות דיוניות, אשר תמנענה ותחסוכנה מהצדדים הוצאות וטרחה מיותרים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: