עבד אלנאסר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

1. מבוא:

בתיק זה הגיש התובע תביעה לבית הדין, לאחר שתביעתו לקבלת קיצבת ניידות והלוואה עומדת נדחתה על ידי הנתבע.

בדיון שנערך בפני כב' הנשיאה, השופטת רונית רוזנפלד (בתוארה דאז)- גובשו המוסכמות והפלוגתאות בתיק. לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסדר דיוני (אשר קיבל תוקף של החלטה), לפיו תתווסף הפלוגתא הבאה:

"האם לנוכח קיומו של פסק דין בבית משפט השלום בירושלים שניתן לטובת החברה שביטחה את הרכב נגד התובע בתאריך 16/6/2004 בתיק א' 5739/01 מושתק התובע בהתאם לדוקטרינת מעשה בית דין מהעלאת טענותיו כנגד הנתבע בהליך זה".

כן סוכם כי הדיון בתיק יפוצל, באופן שתחילה יגישו הצדדים טיעוניהם בשאלת קיומו של מעשה בית דין ובהתאם להכרעת בית הדין בשאלה זו – ינוהל דיוןלגופו של התיק (ככל שיהיה בכך צורך).

 עניינו של פסק דין זה הינו בשאלת קיומו של מעשה בית דין והכרעה בפלוגתא הנ"ל. 

2. להלן העובדות הרלוונטיות לעניינו, כפי שהועלו בסיכומי הצדדים:

התובע רכש ב-06.99 רכב מסוג מרצדס ויטו מ"ר 99-085-20, באמצעות הלוואה עומדת מטעם הנתבע, וזאת על פי ההסכם בדבר גימלת הניידות התשל"ז-1977 (להלן:"הסכם הניידות").

בתאריך 22.12.00, כ-18 חודשים לאחר מועד רכישתו וקבלת ההלוואה לשם כך, עלה רכבו של התובע בלהבות והוגדר על ידי שמאי חברת הביטוח 'אריה' כ"אבדן כללי".

בתאריך 17.1.01 העבירה חברת הביטוח 'אריה' לנתבע המחאה ע"ס 35,066 כנגד החזר הלוואה מופחתת שהיה על התובע להחזיר לנתבע ( לאחר שהרכב הוגדר כאמור כאבדן מוחלט, ובהתאם לסעיף 12א(ב)(1) להסכם הניידות).

התובע הסכים עם חברת 'אריה' על ביצוע בדיקת פוליגרף שתוצאותיו יחייבו אותו. בתאריך 11.2.01 בוצעה בדיקת הפוליגרף, שתוצאותיה העלו חשש כבד שהתובע הוא שגרם במזיד להצתת הרכב.

בעקבות תוצאות אלו חזרה בה חברת הביטוח 'אריה' מההכרה בחבותה כלפי המבוטח והגישה תביעה כנגד התובע, בהליך של סדר דין מקוצר, להשבת הסכום שהועבר על ידה לנתבע כאמור (תביעה שהוגשה בבית משפט השלום בירושלים- ת"א 5739/01).

הנתבע בתיק הנ"ל (התובע בענייננו) הגיש בקשה למחיקת כותרת (בש"א 4783/01), מבלי שהגיש בקשת רשות להתגונן (על אף שהיה מיוצג). בקשתו נדחתה , בהחלטה מנומקת של כב' הרשמת נמרודי ביום 7/1/03 . במסגרת החלטה זו – הורתה הרשמת לנתבע (התובע בענייננו) להגיש בקשת רשות להתגונן (סעיף 5 (ב) להחלטה).

אולם, הנתבע (שם) לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועדים שנקבעו ועל כן– ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה (להלן:"פסק הדין"), אשר קבע כי הנתבע להשיב לחברת 'אריה' את הסכום שנתבע על ידה.

ביום 30.11.05 (בחלוף כשנתיים וחצי מיום מתן פסק הדין בבית משפט השלום), הגיש התובע בקשה לביטול פסק דין (כשהוא מיוצג על ידי עו"ד אחר). הבקשה נתמכה בתצהיר (עליו נחקר התובע) ולאחר שהצדדים השמיעו סיכומיהם בע"פ – ניתנה החלטה מנומקת ע"י כב' הרשמת שירלי רנר, לפיה הבקשה נדחית, לאור הגשת הבקשה שלא במועד הקבוע בתקנות ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד.

בעקבות ההליכים המשפטיים הנ"ל - קבע הנתבע כי לפי סעיף 12 (א) להסכם הניידות, התובע לא היה זכאי להלוואה עומדת להחלפת רכבו בטרם עת (בניגוד לאפשרות הקיימת עפ"י סעיף 11 (א) (1) וסעיף 11(ב) להסכם הניידות), ואף לא היה זכאי להחזר הלוואה עומדת בשיעור המופחת (בהתאם לסעיף 11 (ב) (1) להסכם הניידות). זאת, בשל העובדה שלטענת המל"ל יש לראות בתובע כמי שהפר את התחייבותו כלפי המל"ל, שעה שהתובע לא קיים את כל הדרישות הנקובות בפוליסת הביטוח, בכך שגרם לנזק מכוון ברכב (כפי שנקבע כאמור במסגרת פסק הדין .

י. בעקבות קביעתו זו המל"ל נוצר לתובע חוב, שנשא הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע שלל את זכותו לקבלת הלוואה עומדת נוספת עד שישיב את כספי ההלוואה במלואם, וכן מקזז את כספי החוב מכספי קצבת הניידות העומדים לזכותו.

יא. יוער כי במרץ 2008, לאחר שהתובע פרע את חובו לנתבע בגין ההפרש שבין החזר מופחת להחזר בשיעור הרגיל, קיבל הלוואה עומדת נוספת מהנתבע, וכעת הסעד המתבקש על ידו הינו החזר הפרש זה.

3. עיקרי טענות התובע: