עבד אלודוד ואח' נ' מר בהג'ת סולימאן ואח'

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעים לסלק את התביעה על הסף, בשל העדר סמכות עניינית.

2. התובעים, הטוענים לבעלות בנכס מקרקעין בעיר העתיקה, מכוח שרשרת ירושה מאת הבעלים המקורי, עותרים בתביעה דנן לפנות את הנתבעים מן הנכס. התובעים הינם בני משפחה אחת. התובע 1 הוא דודם של התובעים 3-2, שהם שניים מבין שלושת יורשיה של אמם המנוחה סמייה קוטינה, כאשר היורשת השלישית היא אחותם, הנתבעת 2. נטען, כי התובעים 6-4 יחד עם יתר התובעים, בעצמם או בהיותם מיופי כוחם של אחרים, אף הם בעלים של הנכס. הגם שהתובעים מכירים בחלקה של הנתבעת 2 בירושת האם המנוחה, טענתם בעיקרה היא, כי ללא הסכמת הבעלים, השכירה הנתבעת 2 את הנכס, מעבר לחלקה, לנתבע 1, שעוד קודם לכניסתו לנכס "מכר" אותו לנתבע 3, אשר עושה בו שימוש יחד עם יתר הנתבעים. הנתבע 1 והנתבע 3 אינם בני משפחת התובעים והנתבעת 2.

3.הנתבעת 2 טוענת, כי אין לתובעים כל זכויות בנכס. טענתה בתמצית היא, כי עוד בחיי אמה המנוחה, זו העניקה לה את הנכס כמתנה, למשך כל ימי חייה עד למותה, והיא רשאית לנהוג בנכס כבעלים, למעט מכירתו. בהתאם לכך, השכירה את הנכס בשכירות מוגנת לנתבע 1, שהשכיר אותו בשכירות מוגנת לנתבע 3, בהסכמתה כבעלים. הנתבעים 1 ו-3 אף הם מאשרים את דבר השכירות המוגנת, בהסכמת הנתבעת 2 כבעלים.

4.הנתבעים טוענים כי הסמכות לדון בתביעה דנן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיפים 1(2) ו- 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). דין טענה זו להידחות.

5.ענייננו אינו בא בגדרו של סעיף 1(2) לחוק, הן מחמת העובדה שגם בהתייחס לצדדים שהם בני משפחה אחת, לא מתקיים בין כולם קשר משפחתי הבא בגדרי הגדרת "בן משפחתו" שבסעיף האמור; הן מחמת העובדה שהנתבעים 1 ו-3 אינם בני משפחה כלל.

6.כך גם אין תחולה בענייננו לסעיף 1(6)(ה) לחוק, המתייחס לתובענה לפי "חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה בסכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו". זאת, מחמת העובדה שהפסיקה קבעה כי "סכסוך בקשר לירושה" הוא רק סכסוך בין צדדים שיש להם (לשניהם) זיקה לירושה, בין כיורשים על פי דין או על פי צוואה או כיורשים נטענים, וברי כי הנתבעים 1 ו-3 אינם עונים על הגדרה זו (ראו, למשל: ת"א (מחוזי חי') 665/04 שובל נ' שחף פיסקה 9 להחלטת כבוד השופט י' עמית, והאסמכתאות הנזכרות שם (13.12.2005); וכן, ת"ע (משפחה ת"א) 104012/04 עזבון מ.כ. נ' א.ל.א. פיסקה 7א להחלטת כבוד השופט ש' שוחט (9.4.2006)). זאת ועוד, בהינתן כי בבסיס התביעה עומדות גם מחלוקות חוזיות, לרבות טענת הנתבעת 2 למתנה מצד אמה המנוחה, ספק אם יש לומר כי סכסוך ירושה עומד בבסיס התביעה וכי הוא זה שתרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה (וראו האסמכתאות לעיל).

7.משלא חל על ענייננו ההסדר הפרטני שבחוק בית המשפט לעניני משפחה הקובע את הסמכות העניינית לפי מבחן העילה, שבים אנו למבחן הסעד, המשמש אותנו לשם בחינת הסמכות העניינית. עניין לנו בתביעה לסעד של פינוי, המצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה. במסגרת תביעה זו יהא על התובעים להוכיח את זכות הבעלות שלהם בנכס לשם קבלת הסעד המבוקש על ידם לסילוק יד. ככל שלצורך כך יהיה על בית המשפט להכריע גם בשאלות הנוגעות לירושה, יעשה הדבר במסגרת סמכותו הנגררת של בית המשפט להכריע גם בעניינים המצויים בסמכותו הייחודית של בית המשפט אחר (ראו: סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; והשוו: לעניין סמכותו של בית משפט השלום להכריע בגדרי תביעה לסילוק יד בשאלות של בעלות המצויות בסמכות ייחודית של בית המשפט המחוזי: ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה(2) 749 (28.3.1991); וכן, לעניין סמכותו של בית משפט אזרחי להכריע אגב תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בשאלה אילו שירותים וטיפולים נכללים בסל הבריאות, נושא המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה: רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (12.11.2013)).

8.בטרם סיום אבקש להתייחס לשיהוי שנפל בבקשת הנתבעים לדון בעניין הסמכות העניינית כטענת סף. אמנם הטענה בדבר הסמכות העניינית הועלתה על-ידי הנתבעים בגדרי כתב ההגנה שהגישו (על-ידי הנתבעים 1 ו-3 ביום 1.9.08; ומאוחר יותר על-ידי הנתבעת 2 ביום 23.2.12, לאחר שפסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה בוטל). אלא, שבדיון שנערך ביום 12.9.11, בו הוגדרו בהסכמה הפלוגתאות בין הצדדים, לא חזרו הנתבעים 1 ו-3 על טענה זו (הנתבעת 2 לא היתה נוכחת בדיון זה, לאחר שניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, שלאחר מכן בוטל כאמור). גם בדיון שהתקיים ביום 21.11.12 ציין ב"כ הנתבעים 1 ו-3 את רצונו להגיש בתוך 14 ימים בקשה לסילוק התביעה על הסף, וב"כ הנתבעת 2 ציין כי יצטרף לבקשה הזו; אלא, שבקשה כזו לא הוגשה, לא במועד שהוצהר עליו ולא בכלל. רק בדיון המסכם ביום 10.11.13 חזר ב"כ הנתבעים 1 ו-3 בעל-פה, בין היתר, על הטענה שהעלה בכתב ההגנה בדבר העדר סמכות עניינית, ולבקשת ב"כ התובעים ניתנה לתובעים האפשרות להשיב לכך בכתב (בדיון זה לא היתה התייצבות מטעם הנתבעת 2). כתוצאה מהתנהלות זו, נדרשה הכרעה בטענת סף זו באיחור ניכר, סמוך מאד למועד ישיבת ההוכחות שנקבע ליום 5.2.14, בתיק שראשיתו בשנת 2007.

בנסיבות העניין, ונוכח השלב אליו הגיעו ההליכים ועיתוי העלאת הבקשה להכרעה בנושא הסמכות העניינית, ספק בעיני אם עניין זה כשלעצמו לא היה מצדיק את דחיית הבקשה; ואולם, הדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך, נוכח מסקנתי כי דין הבקשה להידחות לגופה, מן הנימוקים שלעיל (והשוו: רע"א 10889/07 ג'ורג'ורה נ' הנזירות הפרנסיסקניות של הלב הטהור של מריה, פיסקה 11 להחלטת כבוד השופט י' דנציגר, והאסמכתאות הנזכרות שם (4.5.2008)).

9.לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. הוצאות בקשה זו תובאנה בחשבון בגדרי פסק הדין שיינתן בתביעה.

אשר ליתר טענות הסף שהועלו על-ידי הנתבעים, אלה תידונה בגדרי פסק הדין, ככל שיידרש.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: